יותם בן חמש הלך היום בפעם הראשונה לקיטנה. הקיטנה מאוד איכותית, עם שם טוב, פעילויות מאוד נחמדות, מדריכים בוגרים (גיל 24 ומעלה), קבוצות קטנות (12 ילדים בקבוצה, עם שני מדריכים). ברבע לארבע התייצבתי לקחת אותו, נרגשת לראות את הבעת פניו ולפיה לדעת בדיוק איך היה... הגעתי לקבוצה שלו, המדריכה הסתכלה מסביבה..ולא ראתה אותו. פניתי לרכזת של הקיטנה- גם היא לא ידעה איפה הוא. יש לציין שבמקום היו עשרות ילדים מתרוצצים, מדריכים, אוטובוסים של ההסעות...מתחם ענק, מלא בניינים ומדשאות, חניה גדולה. והבן שלי איננו. דרשתי מהמדריכה שתעזוב את כל עיסוקיה ותתרכז אך ורק בחיפוש הבן האובד, הצקתי לרכזת באסרטיביות הולכת וגוברת שתעצור את כל ההסעות, שאף אוטובוס לא יצא ושתבדוק קודם כל איפה הבן שלי. אחרי רבע שעה (ועשר שנים מהחיים שלי) מצאו אותו, אחרי שמישהו ראה אותו בוכה, לא יודע איפה אמא שלו ומה הוא צריך לעשות עכשיו והוא לקח אותו למשרד. דיברתי עם הרכזת, שאמרה שאין שום הצדקה למה שקרה והיא מבינה אותי ואת המצוקה שלי, היא לא מנסה לתרץ ולוקחת את מלוא האחריות על המקרה.
אני מתלבטת האם לנסות בכל זאת לקחת אותו לשם מחר (אני אשאר איתו כמה זמן) או להוציא אותו משם וזהו.
אני נמצאת בבית ולא חייבת 'סידור' בשבילו לבוקר- פשוט חשבתי שזה יהיה לו נחמד, וגם החברה תהיה נחמדה, במקום להיות איתי חודשיים.
אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה.
מה אתן הייתן עושות? אני מאוד אשמח לשמוע את דעתכן בנושא כי אני נוטה להוציא אותו אבל אולי אני מגזימה בתגובה שלי?????
|
תוכן ההודעה:
|