פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

8/7/2004 12:0 דובת גריזלי מאת: עוזבת את הארון לפני הזמן המתוכנן מחשש להגיע לארון אחר, פחות נעים כותרת: אנא אל תופתעו מן ההומור השחור והלא כל כך מצחיק. ואת אמירת מזל טוב תחסכו, בבקשה תחסכו לאחרי הלידה, שנחיה. כן, אנחנו בהיריון, אבל אצלי היריון הוא מצב חירום. ההיריון עצמו כנראה בסדר, אף על פי שכבר לפני שבוע וחצי, מתוך חישוב ברור שאני בשבוע שמיני, הלכתי לרופא (לד"ר ברדה הפעם, וטוב שכך) ולא נצפה דופק גם באולטרסאונד וגינלי. הוא סבור שאין שום בעיה, שסתם היה לי ביוץ מאוחר מן הצפוי בשבועיים שלמים (אחרי הפלה מוקדמת מאוד ולא אחרי מחזור - כל שיבוש ייתכן) וההיריון עדיין צעיר. מחר אני הולכת אליו שוב ומקווה מאוד שהפעם יישמע הדופק. הקושי הוא מצב גופי ונפשי בגלל ההיריון. זה לא סתם בחילות בשעות מסוימות, אלא בכל חלקי היום וגם בלילה. אני מסתובבת כמו חיה מורעלת, לפעמים מקיאה, לפעמים לא מצליחה להקיא, גפיי כואבים כל הזמן, סחרחורות, חולשה איומה, מצב הרוח "על הפנים". שמח. מנסה להקל בכל דרך החל בטיפול הורמונלי בפנרגאן (האמור להיות תרופה חזקה מאוד) וכלה בענידת צמידים סיניים מיוחדים שהבאתי מאיזה גמ"ח על פי המלצות. הדבר היחיד שקצת עוזר הוא זלילה תכופה מאוד (כל שעה) וגם אם אזכיר שהתחלתי את ההיריון ממילא בעודף משקל וגם אם צר לי על הפרספקטיבה להפוך מדובה כשם עת לדובה לכל דבר, אני ממשיכה לזלול. אינני יכולה להרשות לעצמי חופשה, אז אני עובדת, אבל אחרי העבודה בעיקר שוכבת ולא מתקדמת בשום דבר (המנחה מחכה לפרק האחרון, הכמעט-כמעט כתוב של הדוקטורט, ושלושה עורכים מחכים למאמרים שהבטחתי להם). בהיריון הקודם ההקאות פסקו רק באמצע הצירים. נו, מה יהיה... "תופעת הלוואי" הכואבת ביותר כרגע היא תגובת הדובונת (שנתיים ורבע) לאימא חולה שבקושי מטפלת בה. כבר שבוע שיש לה התקפי זעם לפני כל הירדמות, עם כל הרשימה המלבלבת: צרחות היסטריות, דרישות שאי-אפשר למלא (הכי נפוץ - להיות עם אבא כשהוא לא בבית), תגובה שלילית לכל הצעה מצדנו, הכאת הורים, בעיקר אימא. במצב זה לא סובלת חיבוק, מתפרעת, זורקת חפצים. הדבר היחיד שעוזר הוא מכה בטוסיק - אז היא משנה את טון הבכי, אומרת לי "אימא חמודה", יעני מבקשת רחמים, מיד באה לינוק ונרדמת אחרי חמש דקות. מובן שאיני רואה בכך פתרון וממש לא מתאים לי להפוך את המכות לאצמעי חינוך קבוע. אני מאמינה שאלימות גוררת אלימות, עוזרת לרגע והורסת בגדול. אני מבינה שהיא כנראה כועסת על תשומת הלב שנתמעטה, אבל בינתיים קצרה ידי מלחזור לעצמי. אביה מנסה לפצות אותה. שלא לפני שינה היא מתנהגת רגיל ונחמד. תודה מראש על תגובות ועצות. הדובה תוכן ההודעה: תגובות נוספות 8/7/2004  12:16 אוי דובתי, נשמע באמת מאוד לא קל - אסנת ש. 8/7/2004  12:34 דובה יקרה - - מיכל של איל 8/7/2004  13:15 דובה, אני כל כך מצטערת לשמוע - נועה 8/7/2004  13:19 חזקי ואמצי יקירה! (ל"ת) - שרי 8/7/2004  13:50 דובה, - סיס 8/7/2004  13:52 דובה יקרה - אריאלה 8/7/2004  13:56 דובה - לירון 8/7/2004  14:28 אוי גריזולינה חמודה, קבלי חיבוק גדול גדול - אורנה דן 8/7/2004  15:14 דובה יקרה - דניאלה 8/7/2004  16:36 דובה יקרה! - רינת של עידן 8/7/2004  16:37 תיקון - רינת של עידן 8/7/2004  17:6 תודה. הוי כמה טוב שלא התאפקתי. תגובות אישיות - דובת גריזלי 8/7/2004  19:12 אני היית נזהרת עם המכה בטוסיק, בתור ילדה שלא סלחה לאמא שלה על כל פליק הכי קטן... תמיד יש פתרון אחר (ל"ת) - נלי 8/7/2004  22:23 דובה - מחזיקה לך אצבעות ומקווה שעניינים ישתפרו. ממליצה מאוד - שירין 8/7/2004  23:5 יש לי חברה עם ילדה בת שנתיים ורבע שמתנהגת בדיוק(!!!) כך, בלי שום תירוץ נוסף, פרט לגיל, כמובן...תתעודדי חמודה! (ל"ת) - מעיין 9/7/2004  1:38 יקרה (ומשהו לאריאלה) - גילי אבישי 9/7/2004  9:0 דובתי, לא תמיד חיבוק חזק הוא מה שהילד צריך - אסנת ש. 9/7/2004  13:41 מוכרחה לעדכן: יש לנו דופק! ולד"ר ברדה יש שכל ורגישות שבת שלום ותודה (ל"ת) - דובת גריזלי 9/7/2004  14:16 טוב לשמוע! שיהיה לך רק טוב ובבריאות! שבת קודש. (ל"ת) - ענבל 9/7/2004  17:20 :-) שימשיכו הבשורות הטובות! (ל"ת) - אריאלה 9/7/2004  21:41 נפלא! תודה ששבת לעדכן. שבת שלום (ל"ת) - נועה 9/7/2004  23:14 יש!!!!!!!!!!!!! מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!1 (ל"ת) - לירון 10/7/2004  10:55 איזה כייף לשמוע.... שיהיה המשך קל יותר ואפילו משעמם.... (ל"ת) - ורד שלשחר 10/7/2004  23:53 דובה סחתיין על הדופק. מאחלת הקלה מפתיעה במהירותה בבחילות ובהתקפי הזעם של הדובונת (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש