אני בחודש אמצע השישי להריוני, עכשיו נודע לי שיש לי בת... אני שמחה, סוף סוף התחיל לקונן בי מן רגש שלא היה קיים בי לפני על כל נושא ההריון
כי עכשיו זה יותר מוחשי...
הבעיה שלי היא שאני והחבר שלי (כן, אנחנו החלטנו בסוף שלא לרוץ לחתונה)
לא מצליחים כבר מעכשיו לגמור את החודש!!!! הוא עובד בתור צלם אירועים שאין לו הכנסה קבועה ובטח שלא מסודרת. אני עזבתי את העבודה שלי לפני כחודשיים בגלל הרעת תנאים. אנחנו גרים כבר בשלוש השנים האחרונות בשכירות,עוברים כל שנה לבית אחר אבל באותו האזור, ושנה שעברה אני החזקתי את הבית הקודם לבד לגמרי, היתה לו תקופה רעה בעבודה וגם אז הוא עשה השקעה גדולה בקניית ציוד לעבודה שחשבנו שיעזור לנו להתקדם בחיים והוא במקום לעזור לי עם ההוצאות של הבית היה צריך להחזיר את ההשקעה.. אין לי תלונות, אני יודעת שפעם רע ופעם טוב ושיד לוחצת יד, תמיד חיזקתי את עצמי שאמרתי שכשיהיה לי זמנים שלא אעבוד אז הוא יתמוך בי ויעזור לי, אבל לא!!!!! זה לא ככה!!! עכשיו בחודשיים היחידים שאני לא עובדת הבית פשוט מתמוטט!!!! הוא סיים כבר לשלם את ההשקעה הקודמת ועכשיו קנה מצלמה בעוד 10,000 ש"ח, אז שוב אותו החרא!!! ואני לא עובדת!!! יש לנו כבר 1000 שקל ארנונה שלא שילמנו חצי שנה, עוד 1500 על חשמל על 4 חודשים ועוד 1000 שקל טלפון (בזק) שהצטבר ו1000 שקל צריך עוד יומיים לשלם שכירות ובסוף החודש עוד 1000 למצלמה שהוא קנה ומכל זה הוא לא מרוויח אפילו חצי!!! והוא כמובן חייב בעדיפות ראשונה לשלם את המצלמה... מה עושים?????וכל זה שהקטנה אפילו לא נולדה!!! אז מה אני עשיתי? הלכתי לחפש מליון עבודות, וכמובן כולם עיקמו את הפרצוף ששמעו שאני בהריון, אף אחד לא רוצה אותי...
אז עשיתי דבר נורא...התחלתי לעבוד מהבית...בשיחות אירוטיות!!!! לא שאני מתביישת בזה כי כל עבודה מכבדת את בעליה וזה היה המוצא היחיד שלי כי גם קשה לי עם כל הנסיעות כל יום ואין לנו לא רכב ולא כסף נזיל לנסיעות
אז זה נוח שזה מהבית ומשלמים דווקא טוב אבל אני לא הייתי מאחלת לאף אחד לעבוד בזה, זאת העבודה הכי נוראית בעולם, אני נגעלת מהם,זה דוחף אותי לשנאה עצמית ודכאונות אבל אין לי ברירה אני חייבת לעזור בבית כמה שאני יכולה, קשה לי להפיל את הכל עליו...אני רוצה לציין שאין בכלל מי שיעזור לנו בכלום כי ההורים שלי גרושים ועל הקנטים ואמא שלו אלמנה בלי חצי שקל על התחת, אז אין לי לאן לפנות!!! שבועות שלמים אין לנו אוכל במקרר ואני יושבת לבד בבית רעבה ובוכה, לא יכולה לצאת החוצה בגלל החום הגדול כי הבטן כבר מעיקה עלי ולא יוצאת ימים שלמים כי אני קורעת את עצמי ב-10 שעות עבודה ביום, לפעמים יותר, למשל מ-11 בבוקר ועד 4 לפנות בוקר עם איזה הפסקה של שעה לנשום ואין לי אף אחד שידאג לי לא לחברה, לא לאוכל, לא לעידוד, פשוט רע לי, לא יודעת מה לעשות... מפחדת ממה שיהיה כשהקטנה תצא... הוא פשוט לא אחראי בגרוש!!! אם אני לא אגיד לו שצריך קניות אז הוא לא יעשה וגם לא כלום לגבי עזרה בבית,ואני אפילו דוחפת אותו שימצא עוד עבודה, לא בעקיצות אלא אפילו יושבת לחפש לו והוא? לא אכפת לו מכלום הוא עם המחשב שלו תקוע ימים שלמים ונזכר שהוא צריך עוד עבודה רק שמנתקים לנו את החשמל או כל דבר אחר, הבעל בית גם כבר רוצה להעיף אותנו מהבית לפני הזמן אבל מה, כולה חודשיים שאי לא עובדת!!! למה אני צריכה לקחת את כל העומס עלי??? הוא תמיד סומך על מישהו אחר, כי אני אחראית! הוא יודע שאני אלחם בשיניים לפני שאתן שיחסר לו משהו אבל מה איתי???
אני בדכאון עמוק, אני לא יודעת מה לעשות...דיברתי איתו, סיפרתי לו הכל, כל פיסקה ואות שכתבתי כאן, הוא עושה רושם שמעכשיו הכל ישתנה אבל הוא לא מספיק חזק אופי ולא אחראי מספיק בשביל לעמוד במילה שלו... ולמרות הכל, אני אוהבת אותו... וקשה לי לוותר על כל מה שיש בנינו, ועוד עכשיו, לקראת הילדה... מה אני יעשה???
|
תוכן ההודעה:
|
