|
11/7/2004 11:34
|
racheli
|
מאת:
|
נראה לכן הגיוני שבת הארבע שלי ע ד י י ן מתקשה להיפרד ממני בבוקר?
|
כותרת:
|
תשארי עוד קצת, אמא, אני לא רוצה להישאר בגן, אני רוצה לבוא איתך לעבודה הם חלק מהמשפטים.
היא ילדה חכמה שמבטאת את עצמה נפלא וכשדיברתי איתה על זה ושאלתי למה כל כך קשה לה להיפרד היא אמרה שבגלל שהיא מאוד אוהבת אותי.
אגב, אחרי שתי דקות של בכי היא נכנסת לעניינים ונראה לי שסך הכל טוב לה. בבוקר, בעת ההתארגנות היא שואלת - נו, אמא, מתי הולכים לגן? ולפעמים גם בשבת, אז מה הקטע שלה?
אני לא זוכרת מתי זה היה יותר קל, למרות שהיום הגננת, אחרי שדיברתי איתה, אמרה לי שדווקא היא זוכרת שהיו תקופות שזה היה יותר קל.
לא נראה לי שזה קשור להריון.
אגב, שמתי לב שכשאני מביאה אותה מוקדם, לפני שכל המאסה מגיעה זה יותר פשוט, אבל תמיד עם כמה דקות משחק והישארות. ברור לי שזה סוג של פיתרון
ועדיין מוזר לי, שלא פשוט מגיעים נפרדים וביי.
מה דעתכן?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
