נו..אחרי מליון התחבטויות (ומליון שנה שלמעט הבלחות קלות לא הייתי כאן )החלטתי בסוף כן לפתוח הודעה..
אליענה שלנו לא אוהבת לראות אנשים ובמיוחד אותי ואת יעל נוגעות זו בזו. זה ממש לא חשוב איך(נשיקה,חיבוק, השענת זרוע על מסעד כסא של..ליטוף,כלום)מתי למה וכמה. היא מוחה בתוקף. הרבה פעמים ניסינו "לשתף" אותה,להרים אותה ולהתחבק כולם יחד, לרקוד ביחד,להסביר לי שאמהות אוהבות וכו' וכו'. כלום לא עוזר. היא מתבאסת מזה. אתמול היא אפילו ניסתה לנתק ידיהם של שני ילדים מציור בספר תוך שהיא אומרת "לא ידיים ביחד".אני כבר תופסת את עצמי נמנעת ממגע כשהיא נוכחת.באסה. אני תמיד מוצאת את עצמי מקנאה כשאמהות מתלוננות על איך הילד/ה "דבק",ולא מוכן להיות שניה בלעדיהן וכאלה. לי יש תמיד תחושה של חוסר במגע איתה, שהיא לא ממש צריכה את המגע ואת תשומת הלב שלי. מההנקה היא נגמלה בכזאת קלות מחשידה שזה ממש הביך אותי. יש כאן שני דברים- האחד הוא צורך אגואיסטי שלי לחלוטין - אני כ"כ אוהבת אותה ומתה לחיבוקים וכאלה. עם זה אני איכשהו מצליחה להסתדר. הדבר שיותר מטריד אותי הוא מה בהתנהגות שלנו/שלי עושה אותה ככה-אם בכלל. אני משוכנעת שיש אנשים שפחות אוהבים מגע- אבל נראה לי שביחס לילדה זה קצת קיצוני..במיוחד הרגישות שלה לזה שאחרים נוגעים באחרים.. מה אתן חושבות?
|
תוכן ההודעה:
|