סליחה על פתיחת ההודעה אבל אני לא יכולה להתאפק. בשבוע שעבר הקטנטנה (3 חודשים) עברה ניתוח לא מסובך בהרדמה מלאה. המנתח הוא רופא ידוע ומפורסם ועל פי התוצאה כירורג בחסד, היא בריאה, שלמה, עליזה ומתוקנת..
על מה תלונתי? איך לומר את זה יפה.... הוא התיחס אלינו (ההורים) בצורה כל כך מתנשאת, עד שתחושתי היתה של בורה נזופה. כך למשל, מיד בהתאוששות (נתנו לי להכנס לבד) שאלתי אם נפגע אחד מאבריה הפנימיים ונעניתי לשמחתי הרבה שלא. במחלקה עצמה, שעתיים לאחר מכן, שאל בן זוגי את אותה שאלה ונענה ב" אני לא משיב על שאלות פעמיים". בביקורת, חמישה ימים לאחר מכן, ביקשתי לדעת מה הפרוצדורה שנעשתה אצלה ונעניתי ב"אני לא זוכר". ויש עוד דוגמאות מלבבות. על אף שקראנו ואנחנו (מקוים) שאנחנו הורים מתענינים, משכילים ומבררים יצאנו בתחושה שבשאלינו שאלות עשינו עוול. בד"כ אני לא סובלת מבעיות דימוי עצמי, אבל פשוט היתה שם תחושת השפלה.
מה הקושי? הרי לכאורה אני צריכה להיות מרוצה ולשתוק. הילדה בריאה ושלמה. לו הייתי שומעת על רופא/ה נחמד אך פחות טוב, הייתי בוחרת בכירורג המיומן והאנטיפט. ובכל זאת, למרות עבודת הקודש, למה לא מלמדים אותם בבתי הספר לרפואה, להתיחס אלינו, הפציינטים, קצת כבני אדם....
|
תוכן ההודעה:
|
