נגה כבר בת 9 וחצי חודשים, ועד כה מעולם לא נשארה בלעדי. היא כן נשארת עם אבא, עם סבתות או עם בייביסיטר, אבל אני תמיד בקרבת מקום למקרה הצורך (עובדת בחדר הסמוך או נמצאת בבית כשהיא בגינה המרוחקת לא יותר מ- 10 דקות הליכה). גם כשלימדתי באוניברסיטה במהלך הסמסטר האחרון – נגה הגיעה אתי ובילתה על הדשא בחברת סבתא. בשבועות הקרובים אני מתחילה לרכז קורס חדש באוניברסיטה הפתוחה, וראש-המחלקה מבקשת שאגיע פעמיים בשבוע במקום להמשיך לעשות את רוב העבודה מהבית. נשאיר לרגע בצד את הקטע הפסיכולוגי של הקושי להיפרד (ואין ספק שמבחינתי יש קושי כזה), אבל הבעיה היא שנגה עדיין יונקת כמעט פול-טיים. היא מסכימה לאכול קצת פירות ואבוקדו אבל לא בכמויות משמעותיות שמהוות ארוחה בפני עצמה. ירקות ועוף בקושי מסכימה לטעום. היא גם לא שותה חלב שאוב מבקבוק, אבל יש לציין שגם לא ניסיתי בתקופה האחרונה. למי שהחזיקה מעמד עד כאן – השאלה היא מה עושים? מתחילים עכשיו, בגילה המופלג, לשאוב? מנסים בכל זאת להרגיל לבקבוק? או שכדאי להתאמץ יותר בכיוון המוצקים? ואם שואבים – זה לא קצת מאוחר להתחיל עכשיו, כשרוב הזמן כבר אין תחושת גודש בשד ולא נראה שיש עודפי חלב? ואם זה מצליח – אולי כדאי לוותר על עניין הבקבוק ולערבב את החלב השאוב עם קצת דייסה או מוצקים אחרים ולתת לה בכפית? בסך-הכל מדובר בערך על 5 שעות היעדרות מהבית בכל פעם, אבל לנגה אין שעות קבועות של יניקה והיא יכולה לרצות פתאום לינוק במועדים לא צפויים. אני בלחץ רק מעצם המחשבה על כל ההיערכות החדשה ומתחילה לחשוב שאולי כדאי להמשיך לקחת אותה אתי לאוניברסיטה, למרות שזה מאוד מסורבל ומקשה גם על הסבתא (שהייתה מעדיפה להישאר אתה בבית). מה דעתכן? אשמח מאוד אם מישהי תוכל לעשות לי קצת סדר בבלגן ולהרגיע אותי. אולי זה נשמע כמו צרות של עשירים לעזוב אותה רק פעמיים בשבוע (ובשאר הזמן לעבוד מהבית), אבל אני ממש במצוקה...
|
תוכן ההודעה:
|
