אין לי כוחות נפשיים להקליד הכל מחדש ולחוות שוב, אז אני מדביקה את המכתב ששלחתי הבקר למועצה לשלום הילד ולמשרד החינוך... אתן כבר תדעו מה עובר עלינו. ותפיצו, תפיצו תפיצו... אלה הילדים שלי, לא של השכנה ולא מהעיתון, ההתעללויות אצלי בגן של הילדים שלי, חייבים לצעוק את זה! שכולם יהיו מעורבים במסגרות הטיפוליות של ילדיהם, ולא להזניח שום חשד, ולא להיות שאננים... כבר שכחתי לגמרי מה בטריד אותי לפני הביקור שעליו אני כותבת כאן, אני זוכרת הייתי חסרת סבלנות, מיואשת, והנה ההפוכה הזאת, שניערה ועדיין מנערת אותי כל כך חזק... תמרור אזהרה, בעיניי, יש כאן אמירה מאד חזקה (אם כי עדיין לא לגמרי ברורה לי) על הגישה שלי לחיים, לילדים, לסדרי עדיפויות ולערכים שלנו בחיים. זמן לחשבון נפש, ולא לשכוח כמובן, לסגור חשבון עם הגננות והגן. כל זה, במקביל למציאת מסגרות חלופיות, ועל מי אפשר לסמוך היום? טוב,מספיק לרוץ מסביב- קראו בעצמכן ותיווכחו. הסרתי סימנים מזהים.. אבל לא יפתיע אותי אם גם אנחנו נגיע לחדשות בימים הקרובים.
27 יולי 2004
אל: מר אהרון זבידה, מנהל המחוז, מאת: משרד החינוך
הנדון: תלונה – גן XXX
אנ"מ, לפני שנתיים ושלושה חודשים רשמנו את בננו (היום בן שלוש ורבע) לגן XXX אשר בהנהלת XXXX. לפני חצי שנה צירפנו את בתנו (אז בת 5 חודשים) לתינוקית גן XXX. במהלך שהות ילדינו בגן XXX היה לבעלי ולי אמון מלא ביכולותיה וכנות כוונותיה של הגברת ד' ושל צוות המטפלות, ס. ו-מ. (האחרונה מטפלת התינוקיה). בערב ה-25 ביולי (לפני יומיים) הזמנו את מ. ו ס. לביתנו לבקשתן. בבואן גוללו באזנינו את מסכת ההתעללויות הבאה, ממנה סבלו ילדינו בחצי השנה האחרונה: לעדותן של המטפלות- מדי יום הייתה בתנו התינוקת מונחת לנפשה בלול בחדר התינוקיה ללא כל טיפול למשך שעות, גם בעודה בוכה. פעם אחת, בתאריך 18 ביוני 2004 במהלך מסיבת יום הולדת בגן, נעזבו התינוקות בחדר התינוקיה, והדלת נסגרה על מנת שקול הבכי לא יפריע למסיבה (זאת לעדותה של מ'). אמה של הילדה שזה היה יום הולדתה ואשר השתתפה במסיבה, מצאה את התינוקות צורחים בחדר התינוקיה והזדעזעה. הדבר הובא לידיעתי רק לפני יומיים. מנהג זה של סגירת הדלת והשארת התינוקות בתינוקיה כאשר הם בוכים, היה מתרחש לעיתים קרובות. מ' עצמה העידה באזני במילים "את שמחת שהתינוקת שלך תהיה לבד איתי בתינוקיה? שמחת שהיא תהיה לבד עם מטפלת בשבילה לבד? לבד, לבד, לבד- היא הייתה כל הזמן לגמרי לבד!". במקרה אחר, העידה מ', הניחה הגננת את בתנו בלול על בטנה, קיבעה אותה למקומה בעזרת שתי כריות מצדי גופה והניחה על גבה בובת דובי כבדה על מנת שלא תוכל להתרומם. ביצאה מהתינוקיה אמרה למטפלות: "זהו, שמתי לה מחסום, עכשיו היא לא תוכל לקום." לרב לא ניתן לבתנו לשהות מחוץ ללול, לשחק או לזחול בתינוקיה. כאשר כן ניתן לה הדבר, הייתה זוחלת לבדה ברחבי הגן ללא כל השגחה. אחת האמהות עימה שוחחתי אתמול, סיפרה לי כי יום אחד כשבאה לאסוף את בנה מצאה את בתי יושבת לבדה בחדר השירותים. לשאלתה מדוע אינה משתתפת בקבלת שבת כמו שאר הילדים ענתה לה הגננת כי "היא לומדת לזחול". מזונה בחצי השנה האחרונה הורכב מחלב אם שנתתי לגן מדי יום, ומתחליף חלב בלבד. פעמיים בשבוע קיבלה פרי , פעם אחת או פעמיים בשבוע קיבלה מרק. מדי יום כששאלתי מה אכלה בתי, הייתה המטפלת מספרת לי כי קיבלה פרי, או מרק, ירקות מבושלים, קוסקוס, ועוד ועוד. להדגיש, מדובר בתינוקת שעם כניסתה לגן הייתה במרחק של חודש מאכילת מוצקים. היום היא בת 11 חודש, ומשקלה (לפי אחות טיפת חלב אותה ראתה אור ליום 25 ביולי בבדיקה שיגרתית)- נופל בלמעלה מקילו וחצי מהמשקל הממוצע. בנה של הגננת (בגילו של בננו) נמצא אף הוא בגן, ומופלה יום יום שעה שעה לטובה: המטפלות העידו כי באחת הפעמים הורתה הגננת לחלק ארבעה תפוחים ל-24 ילדי הגן (זו הייתה מנת הפרי לאותו יום). משחשדה כי בנה לא קיבל מנה מספקת, פקדה על המטפלת לתת לו תפוח שלם ולהמתין עם כל הילדים עד שיסיים, ואז לחלק את השארית לשאר הילדים. במקרה אחר, אחד הילדים הכה את בנה של הגננת ובתגובה היא העמידה אותו במרכז מעגל הילדים והורתה לכולם להכות אותו ולנזוף בו. המטפלות העידו כי ילדים ש"מפספסים" במכנסיים (שתן) נסגרים בחדר השירותים "כדי ללמד אותם איפה עושים פיפי". ילדים אלו מושארים זמן ממושך במכנסיים מלוכלכים "כדי שידעו שזה לא נעים". לילד אחד פנתה הגננת במילים "מנוול וחרא". על ילד אחר, משגילתה כי הוא מספר לאמו על המתרחש, התבטאה באזני המטפלות במילים "המנוול מדבר". אותו ילד סיפר לאמו כי יום אחד כאשר בכה, הושם בלול של בתי התינוקת והושאר לבכות מאחורי דלת סגורה עד שיירגע, באמירה כי "רק תינוקות בוכים ורוצים לאמא". המטפלות סיפרו לנו כי מדי בקר זומנה לגן סייעת על מנת ליצור מצג שווא של כח אדם, להורים שמביאים את ילדיהם (הגן מונה כ-25 ילדים). לאחר הגיע אחרון הילדים, נהגה הגננת לשלוח את הסייעת לדרכה. בסביבות השעה 13:00 נהגה לשחרר עוד מטפלת ולקראת סוף היום לעזוב בעצמה. כמו כן נהגה להעדר שעות רבות במשך היום. משך ארבעת החודשים הראשונים לשהותה של בתנו התינוקת בגן, נהגתי אני (אמה) לבוא להניק אותה מדי צהריים. לעדותן של המטפלות, משהייתי מתייצבת בשער הגן (הנעול) היה התרחיש קבוע: הדלת הפנימית נפתחת מעט לוודא את זהותי, נסגרת, המטפלת או הגננת שראתה אותי הייתה ממהרת להודיע לתינוקיה כי אני בשער. מזל הייתה מוציאה את בתי התינוקת מהלול, מפזרת צעצועים על הרצפה ומעמידה פנים שהיא משחקת איתה בדקות שאני צועדת מפתח הגן אל התינוקייה. כך נוצר הרושם בעיניי, כי בתי עטופה חום ותשומת לב כל הזמן. אחרי לכתי, הן היו מחזירות את התינוקת ללול וממשיכות בעיסוקיהן. לטענתן, לא התירה הגננת לשהות עם התינוקות "סתם", והייתה שולחת את המטפלת של התינוקיה "לנקות, לבשל, רק לא להיות עם התינוקות". אנו המומים ומזועזעים מהתנהגותו של הצוות בגן, ואין גבול לעוגמת הנפש ולחרדה שנגרמו לנו בעקבות הגילויים הקשים. המטפלות והגננת חיפו זו על זו משך שבעה חודשים (לדבריהן ההתעללות החלה לפני שבעה חודשים). האמת יוצאת לאור היום ולא ברור מדוע המתינו זמן ארוך כל כך לפני שחשפו את העובדות הקשות. למחרת השיחה עם המטפלות ביקש בננו ללכת לגן כהרגלו. כשלמדנו כי הגננת ביום חופשה, הסכמנו להשאירו בגן עד השעה 13:00 (כרגיל נשאר עד 16:00). מאוחר יותר נודע לנו מאמא אחרת, כי הגננת הופיע בגן מאוחר יותר ונשארה עד שאחרון הילדים עזב (עד היום נהגה לעזוב את הגן מוקדם ולהשאיר מטפלת אחת לסגירת הגן). עם זאת, לא נשלח עוד את בננו לגן (בתנו חדלה מייד להופיע בגן), ואנו תקווה כי פנייתנו תביא לחקירה מהירה וממצה של האירועים ולסגירת הגן במידת הצורך. בברכה,
העתקים: המפקחת על הגנים הפרטיים, דרך מנהל המחוז. מירה קרני, מנהלת פניות הציבור במועצה לשלום הילד. פקס: 02/6790606
|
תוכן ההודעה:
|