תמיד היא עצלנית ובחייםפ לא משקיעה, היא חרא של סבתא, ח-ר-א מבשלת גועל נפש, ובחגים הבישולים נופלים על ילדיה. בחג הזה יש לה תופעות של גיל המעבר ולכן היא לא תבשל כלום, ובעלי, שחזר מיום עבודה מתיש עומד כבר שעות במטבח וטורח על הכנת אוכל, זאת בזמן שהבית שלנו במהפיכת עולם ואני הריונית מתקדמת שממש לא מסוגלת לעשות יותר מדי. אה, היא גם רמזה לי שאולי ניפגש אצלי בחג - כי היא לא יכולה לארח..בחלום! מצד אחד - תגידו - מה אכפת לי? לא אמא שלי. מצד שני זה כל כך כל כך מכעיס אותי אפילו לא יודעת למה. אולי בגלל שאמא שלי היתה לוקחת אקמול ובכל זאת טורחת, ולא מגיעה לערב החג עם קופסת שימורים של גפילטע ומטילה על ילדיה את מלאכת ההכנה. איזה אנשים יש בעולם הזה אני אומרת לכם, רק את עצמה היא אוהבת וזה מטריף אותי.
עליו אני מרחמת, אבל גם כועסת. וזה לא פייר כי הוא בטח הרוס מעייפות ובכל זאת ילד טוב שעושה מה שאמא אומרת
מרגיזה
|
תוכן ההודעה:
|