לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אני פשוט משתגעת כל פעם מחדש כשזה קורה לי: אני באה לארוחת ערב אצל ההורים, האחים שלי (נטולי הילדים) ובני או בנות זוגם שם, כולם נורא נהנים ומרוצים, ואף אחד לא חושב לעזור לי עם התינוק שלי במהלך הארוחה. נאדא. כלום. כל אחד עסוק עם הצלחת של עצמו. התוצאה - כל ארוחה משפחתית כשאני מגיעה בלי האבא של הילדים שלי (בחג הזה הוא במילואים...), אני עסוקה כל הארוחה בלהאכיל או להעסיק או להרדים את התינוק, מצליחה מדי פעם גם להכניס איזה ביס לפה, ולרוב, מצליחה לשבת ולאכול כמו שצריך רק אחרי שכולם מסיימים, כשהאוכל כבר קר, וכולם כבר בשלב של לקראת קינוח - כלומר, אני אוכלת לבד. אני משתגעת מזה, מה הסיפור? לאף אחד אין ילדים קטנים, כולם יכולים לאכול מתי שהם רוצים ארוחה שלמה מההתחלה ועד הסוף, מה הבעיה להציע עזרה?
אני תוהה אם הציפיות שלי בשמיים, או שגם אצל אחרים זה המצב. אני מצפה להתחשבות ועזרה (ואגב, כבר הערתי את תשומת ליבם לעניין כמה פעמים), אבל נראה שלאף אחד לא ממש אכפת מה אני מרגישה במהלך הארוחה...
רוצה מאוד לשמוע איך זה אצל אחרים....
|
תוכן ההודעה:
|