בוקר טוב לכולן,
אני משעה 07:30 מול המחשב ועדיין לא מצליחה להדביק את הקצב המסחרר של ההודעות. ראשית קראתי, ונתמלאתי בקנאה, על המפגש המדהים שהיה אצל דנה המקסימה. רק שתדעו לכן, שביום שני, ישבתי בבית, וממש "אכלתי את הלב" שלא הגעתי.
אז הנה הוידוי.
כמו שאתן מבינות, התחלתי בטיפולי פוריות, וביום ראשון, היתה לי החזרת עוברים מוקפאים. להזכירכן, אלה עוברים מלפני 5 שנים תמימות - מה"סריה" של בני בכורי. אם כן, ביום ראשון בבוקר, התייצבתי, עם בעלי שיחיה, כמו גדולה, בבית החולים וציפיתי בכליון עיניים להחזרה. חיכיתי המון שעות, ולבסוף בשעה 12:00 זה קרה! הוכנסתי לחדר הניתוחים (זה לא ממש ניתוח, זה הנוהל בהחזרה...) ופתאום צועק ברוך (ההוא ששומר על העוברים במעבדה, שחלילה לא יאונה להם כל רע...) שהופשרו ארבעה עוברים יפיהפיים וכולם נראים מצוין. באותו רגע לא ידעתי את נפשי מאושר! כל הזמן הזה, של המעקב וכו', הייתי בטוחה שמשהו יקרה בדרך, אולי הם לא יופשרו טוב, בכל זאת,
עברו 5 שנים תמימות! למזלי הגדול, אותו יום הרופא התורן היה מנהל המחלקה, שהוא פרופ' מרגליות הגדול (מישהי מכירה?). בקיצור, כאמור הופשרו ארבעה עוברים שנראים נהדר, ומחכים רק שמישהו "ישתיל" אותם. באותו רגע, התחיל להתפתח ביני לבין מרגליות מין נסיון, לא לוחץ במיוחד, של נסיונות שכנוע, לא להחזיר את ארבעתם, כי מה יקרה אם ארבעתם יקלטו, והרי יש לי כבר שני ילדים מקסימים וכו'. האמת שיש המון צדק בדבריו, אבל אני מנסיוני, יודעת כמה דברים: א. שהסיכוי בהחזרת עוברים מוקפאים (ולא "טריים") הוא נמוך יותר. ו- ב. שככל שמחזירים יותר,כך הסיכוי גדול יותר.
לבסוף הוחלט פה אחד להחזיר את ארבעתם. האמת שהרגשתי אחר כך לא הכי שלמה, אבל אני מקוה לטוב. האמת הפעם אני לא ממש אופטימית, ואני יודעת שאסור לי. הרי בגדול, התיאוריה אומרת שתחשבי טוב יהיה טוב??!! בכל אופן, אני כבר מחכה בכליון עיניים, ליום ראשון הבא כדי לדעת כבר! האם נקלטו או לא....
אז זהו, עד כאן בלבולי השכל שלי על הבוקר! (רק היום חזרתי לעבודה, ודי נהנתי מהמצב. בעלי במשך 3 ימים ולילות תמימים עמל ועבד כמו שלא עבד בכל חייו איתי! הוא בישל, ניקה, קילח את הילדים, ואני הייתי ממש כמו פרינססה... הלוואי שימשיך...) (אה ועוד דבר, הוא מאוד מאוד אופטימי, וממש בטוח שלפחות שניים נקלטו - אח הלוואי...)
|
תוכן ההודעה:
|
