|
10/10/2004 11:55
|
יונית
|
מאת:
|
טוב, אז היום הניתוח של יובל
|
כותרת:
|
ניתוח של בקע מפשעתי.
אמורה להיות פרוצדורה פשוטה וקלה, ואני כהרגלי בינתיים רגועה מאוד.
הניתוח בארבע אחה"צ.
היה לנו בוקר מקסים. היינו בגינה, קנינו כבשה שעושה ממממהההה, ראינו חתולים, אכלנו ככה טוב טוב לפני הצום, ועשינו אמבטיית קצף.
עכשיו הוא ישן, אני מקווה שיישן לפחות 3 שעות, ולא יהיה לנו הרבה זמן לשרוף ללא מזון ושתייה עד לניתוח.
כל פעם אני מופתעת מעצמי. תמיד יש שלווה שאופפת אותי עד שמגיעים לרגע עצמו ממש.
בכל זאת, אני עדיין מתלבטת מי מאיתנו יכנס איתו להרדמה.
אבא, שהוא גם רופא, ומכיר את הפרוצדורה וגם הרבה יותר שווה נפש לגבי העיניין ובכלל בחיים.
או אמא? יובל מאוד קשור אליי, וכשהוא במצוקה הוא רוצה רק אותי, אבל לי יהיה קשה מאוד ריגשית אני חושבת, ואז אני יכולה במקום להרגיע רק להלחיץ אותו יותר אולי.
בעלי אומר אומר שההרדמה אורחת שניות ספורות בלבד, זה די מנחם.
אני זוכרת היטב את הניתוח פוליפים שעשו לי בגיל 4.
אז הכניסו אותי לחדר ניתוח לבד- אני זוכרת את מסכת ההרדמה מתקרבת אליי לפרצוף. זהו, אח"כ התעוררתי ליד אבא והייתי צמאה מאוד וביקשתי לשתות תה.
אני בעיקר מודאגת מהכאבים של אחריי, אני מקווה שלא יסבול כ"כ. כזה קטנצ'יק, 14.5 חודש, לא יודע איך ימשיך להתגלגל היום שלו....
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|