|
4/9/2001 22:35
|
תיתי
|
מאת:
|
חיוך, מוקדש באהבה להדס.
|
כותרת:
|
יום אחד, הלכתי למסעדה מפוארת. השולחנות היו ערוכים בדקדקנות, המלצרים זריזים ומנומסים. להפתעתי, גיליתי בכיס המלצר כף למרק. בהסתכלות שנייה, גיליתי כף כזו מבצבצת מכיסם של כל המלצרים. קראתי למלצר, ושאלתי לפשר התופעה. "אה, הכף", חייך המלצר, "הוא המלצה של החברה לייעול בעבודה. אחרי בדיקות רבות, הגיעו בחברה הזו למסקנה, שכפות נופלות ארצה ב-73% יותר מן המזלגות. כשנופלת כף, ישר אני שולף חדשה וחוסך זמן רב." הבעתי את התפעלותי מהרעיון החדשני. אחר דקות מספר, נשמטה כף מידי אחד הסועדים. מלצר מיומן שלף את הכף מכיסו והגיש אותה במהירות ללקוח. בעודי מביטה, גיליתי חוט דק משתלשל ממכנסי אותו מלצר. חוט כזה השתלשל גם ממכנסי שאר המלצרים. הנחתי, שידי החברה לייעול במעש, ושוב קראתי למלצר, לקבל הסבר. "בטח",אישר המלצר בחיוך. "החוט הזה קשור ל... שלנו. כשמלצר הולך לשרותים, הוא אינו צריך להחזיק באינסטרומנט שלו. לכן הוא גם לא צריך לרחוץ ידיים. זה חוסך זמן רב ומייעל מאד מאד את העבודה במסעדה!" רק שאלה אחת נותרה, והחלטתי לברר: איך מחזירים אותו בחזרה לחנות אחר-כך? המלצר הודיע בצער, שאינו יודע מה עושים חבריו, אבל הסביר בגאוה, שהוא משתמש בכף שבכיסו.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
