נכנסתי לחודש תשיעי! איזה פחד!!!
בגדול אני מאד מבולבלת בתחושות שלי. מצד אחד אני מאד מאד מאד מאמינה ביכולות שלי, אני עושה הכנה נפשית ופיזית מאד טובה ואני באמת מגיעה מצויידת בכל הכלים האפשריים על מנת לעבור את הלידה הזו בצורה כזו שתהיה לי ממנה חוויה חיובית, אני מאד רוצה חוויה מתקנת. הפעם, אני לא רוצה להגיע לביה"ח ומיד לבקש חיבור לאפידורל. אני מאמינה שעם הכלים שיש לי היום ובעזרתה של כרמי (הדולה שלי) אני אוכל לסחב את מתן האפידורל לזמן קצת יותר מתקדם ואולי לא לקחת בכלל.אגב, במידה ואני כן אקח אפידורל, האם ניתן לשחק עם המינון שלו בצורה כזו שאני אגיע לשלב של הדחיפות לא משותקת לגמרי? כלומר שאני ארגיש את הלחץ, שאדע מתי מגיע ציר ומתי ללחץ בצורה אפקטיבית שתקדם את הלידה?
אני מאד רוצה להגיע למצב שבו אני משתחררת, מאבדת שליטה ויש לי תחושה שיהיה לי לא נעים, שאני אתבייש. אני באמת רוצה לידי רק את האנשים "הטובים"-המיילדת בן הזוג וכרמי, אני מרגישה שכל רופא/סטאג'ר/מנקה/מיילדת אחרת שייכנסו לחדר ויתחילו להעיר הערות יכולים בשנייה לערער לי את הבטחון.
מצד שני יש את הפחד הגדול, את הרגעים הללו שבהם אני ממש לא מאמינה שהגוף שלי יכולך ללדת, שממני יכול לצאת תינוק. אני כ"כ לא רוצה שהפחד הזה הוא זה שיעכב אותי, גם היום אני עדיין לא חושבת על הלידה, שומרת על הניתוק, אני לא מאמינה שאני בתשיעי, פתאום אני חושבת "מה כבר?" והלב נופל לי לתחתונים. אני יודעת שעלול להיות מצב שבאופן אינסטנקטיבי ברגע שיתחילו הצירים הגוף יכנס למתח וחרדה, לכן מאד היה לי חשוב לקחת דולה (קבעתי איתה שהיא תבוא אלי הביתה לפני...) כדי שתהיה שם מישהי שתרגיע אותי ותראה לי שהכל בסדר. אני ממשיכה את היוגה לנשים בהריון, אני מרגישה שזה נותן לי המון ידע וכח להתמודד עם הצירים ועם הפחד, אני לומדת ביוגה המון תנוחות ונשימות ותנועות ואני מרגישה שאלה כלים שמאד יוכלו לעזור לי ברגעי האמת.
כתבתי מאד מבולבל. זה תחושות ורגשות ופחדים והכל פתאום כל כך מציף אותי.
|
תוכן ההודעה:
|
