לפני שבוע כתבתי את זה:
http://www.leida.co.il/message.asp?qt=30928
מה שקרה בינתיים זה ככה:
בגן יש לו בממוצע פספוס אחד ביום, שזה נראה לי ממש בסדר והגיוני. מה שפחות טוב - לפי מה שהבנתי מהגננות הוא כמעט אף פעם לא מבקש ללכת, אלא הולך כשהן מציעות לו.
גם בבית היו פעמים ספורות בלבד שהוא ביקש, וברוב הפעמים הוא הולך רק אם אומרים לו.
בנוסף, גם כשאני מזכירה לו ללכת יש הרבה פעמים שהוא לא מסכים ללכת, ודקה אחרי זה עושה במכנסיים. וזה קורה המון. היו לפחות יומיים שהוא לא עשה בכלל בשירותים כשהיה בבית, אלא רק במכנסיים.
בבתים של אנשים אחרים הוא בכלל לא מוכן לעשות, אלא אם ראה ילדים אחרים (ולא מבוגרים) עושים. אתמול למשל הייתי איתו אצל חברה, והוא ישב על השירותים, אבל לא שיחרר את הפיפי, ואח"כ עשה במכנסיים.
ואחרי שהוא עושה במכנסיים לא תמיד הוא שם לב שהוא רטוב, ולא תמיד הוא ישר מבקש להחליף, אבל לפעמים כן.
בגדול גם אין לו העדפה אם להיות עם חיתול או תחתונים. אתמול למשל היה לו קצת שילשול, אז השארנו אותו עם חיתול במהלך כל הבוקר, ולא היתה לו שום בעיה עם זה.
בקיצור, אני בתחושה שאם הוא באמת היה מוכן, היינו רואים איזושהי מגמת שיפור. אני גם מרגישה שאנחנו מסתובבים יותר מדי סביב העניין הזה. זה לא נראה לי בריא שאנחנו (או הגננות) צריכים כל הזמן להזכיר לו. נראה לי שכשזה קורה באופן טבעי, אז זה אמור להיות יותר חלק.
מה דעתכן? להמשיך או להפסיק? ואם אנחנו מחליטים להחזיר לו את החיתול, האם זה יכול ליות טראומתי עבורו באיזו צורה? כמובן שגם אם נחזיר אותו לחיתול, יהיה לו את הישבנון זמין והוא יוכל להתשמש בו מתי שירצה.
אני גם אבקש מאבא שלו אם הוא ירצה לכתוב את הדברים מהעיניים שלו, כי הוא הרגיש יותר טוב עם עצם ההחלטה לגמול ממני.
|
תוכן ההודעה:
|
