שלום בנות,
בני המתוק בן שנתיים וכאילו הפרקים שנכתבו על גיל זה , מתארים אותו די במדוייק...
אתמול חוויתי חוויה קיצונית איתו שהותירה אותי מרוקנת ובעיקר מצוברחת.
לקחתי אותו מהמשפחתון והלכנו לגינת המשחקים השכונתית. היה נחמד ונעים. פגשנו חבר מהגן שיואב מאד אוהב וקצת שיחקנו איתם, התחיל להחשיך ונהיה קר והתחלנו ללכת ביחד לכיוון הבית. כשעברנו ליד הבית שלו ורציתי שניפרד ממנו יואב התחיל להשתולל - לא היה מוכן בשום פנים ואופן להיפרד. אני הסברתי לו שהגיע הזמן ללכת הביתה , וגם שיר צריך ללכת והם יפגשו מחר, ושום דבר לא עזר הוא נשכב על המדרכה והתחיל לבכות ולצרוח ולהתפתל ממש נכנס לקטע רע, פחדתי שבטעות יטיח את ראשו ברצפת האספלט, ניסתי להרים אותו, להסביר לו , ישבתי לידו על הרצפה , ניסיתי להציע עוגיה, מוצץ ,שום דבר לא עזר, אנשים עצרו לידי שאלו אם צריך עזרה, מכוניות האטו את נסיעתם (זה היה ציר יחסית ראשי בשכונה... ואני פשוט לא ידעתי מה לעשות.
בסופו של דבר אחרי 5 דקות שנראו לי כמו נצח הצלחתי להרים אותו וללכת איתו הביתה. בדרך הוא כבר נרגע ועד שהגענו הביתה כבר שכח הכול ורצה לראות את ללה וטינקי ווינקי ...והמשיך בשגרת יומו.
אני הייתי שבורה ומרוקנת, ובעיקר מותשת (אני גם בסוף חודש שישי, כבר די כבדה..)
איך מתמודדים עם אירוע קיצוני כזה בחוץ, אני מורגלת בבית אבל בחוץ זה היה קשה ומביך .
אשמח לדעתכן
|
תוכן ההודעה:
|
