אני בעילום שם הפעם...ואני יודעת שהכותרת דיי כבדה ובכל זאת אני יודעת שזה המקום לנהל שיחה אמיתית כזו. בסביבה שאני גרה וגם בחוג חבריי הקרובים כל ההורים "משוויצים" ביכולות של ילדיהם, לגיטימי ואפילו מובן, אבל היום פשוט קלטתי שככה אני לא לא לא רוצה לגדל את ילדתי (סה"כ בת שנה וחמישה חודשים) וסוג הלימוד הזה שברוב המקרים, וקשה לשכנע אותי שזה לא ככה נובע מסוג של תחרות, מצוינות? מי יודע ה כ ל הכי מהר???? אני שואלת באמת בתמימות, זה נכון ללמד אותיות א,ב....ילדים בני שנה וחצי? שנה ותשע? או בכלל כל המספרים? הצבעים? אני מאמינה בדרכים יותר צבעוניות, סיפוריות ולא בשיטה דידקטית של למנות רק כדי להראות שהוא יודע ויופי ההורים מרוצים, האם זהו העידן שבו אנו חיים שבו ילדים קטנים נכנסים למרוץ בגיל כה צעיר???? מה הדרך הנכונה לחנך? היום גם שמעתי שישנם קורסים להכנת ילדים לכיתה א'? לשם הגענו???? אמנם זה עוד רחוק ממני ובכל זאת אני מקווה שאתן מבינות את הנקודה. חזרתי מארוחת ערב שבה גיסתי ישבה במשך כל הערב וספרה לי כמה "הוא" הפספוס בן שנה ו-10 יודע, ואני פשוט חושבת שלהיות תוכי זה לאו דוקא לדעת, בקיצור מה נכון? ואיך הכי נכון ללמד את הפעוטות? אני נגד ספרים שכותבים מה כן צריך לדעת בגיל כזה וכזה ואני חושבת שאם דוחפים יותר מדי אפילו נזק עשוי להגרם...בקיצור אני זקוקה לשמוע את דעותיכן בעניין. אני מתחילה לחשוב שסביבה "צפונית" לאו דוקא טובה ונכונה לגידול ילדים בריאים כי אם מולידה ילדים תחרותיים שמפספסים הרבה "ילדות" אבל להיות כנה, זה גם מאוד קשה לעמוד מן הצד ולא לרצות להכנס לממול השדים הזה וכן לללמד אותיות, מספרים....ביתי נמצאת בפעוטון שנותן לה בעיקר חום ואהבה וטיפול מסור, לא רציתי שיהפכו לי אותה לגאון ואילו בגנים האחרים לא מפסיקים ללמד את הקטנים כאילו זאת אוניברסיטה....הם בסך הכל בני פחות משנתיים??????? הייתי חייבת לפרוק. תגובות תתקבלנה בברכה.
|
תוכן ההודעה:
|