אחותי ילדה ביום רביעי שעבר, בת מקסימה בבית החולים בלינסון. בגלל שהיה לה סטרפטוקוקוס בי בשתן, הן נשארו עד מוצאי שבת. במוצ"ש - הן היו אמורות להשתחרר. אחותי שוחררה, ואילו התינוקת נבדקה ע"ע סטאז'ר, ויש חשש לאיוושה בלב. כיוון שלא היה שום רופא מומחה במשמרת, הוחלט להשאיר את התינוקת (ועוד שני תינוקות נוספים) להשגחה עד היום בבוקר. אחותי התחננה שיתנו לה מיטה, אם לא במחלקה לפחות במחלקת נשים, ולמרות שהיו מיטות פנויות - הצוות סירב בכל תוקף. היא נאלצה ללכת הביתה, עם ציצי גדוש וכואב, ולנסוע לבית החולים כל שעתיים וחצי כדי להניק את הילדה. אמנם כמה דקות נסיעה מבני ברק, אך עקב מקונייאלים בלידה חתכו אותה מכל הכיוונים, יש לה חום נמוך אך מציק, יש להם עוד ילד בבית, ואמי קיבלה אוטו מהקיבוץ עד 12 בלילה וחייבת להחזירו, וחמותה חולה... בקיצור הם נסכו 3 פעמים בלילה לשם, פעם אחת שכנה נשארה לשמור על הילד, פעם אחת אחותי נסעה לבד עם מונית, ופעם שלישית - לחקו איתם ב 5 בבוקר ילד בן שנתיים וחצי... הבוקר דיברתי איתה, הילדה בסדר והיא שוחררה. אבל כל מסכת הייסורים שהעבירו אותם עד אז... האם לא מיותר? האם זו מדיניות כל בתי החולים? כי דווקא בתל השומר המפוצץ והמושמץ, גם איל לא שוחרר בגלל פליטות יתר, והציעו לי להישאר עוד לילה במחלקה (אם כי לא יכולתי יותר ושכרתי חדר במלונית) אך מי היתה במצב כזה ויכולה לספר איך נוהגים בבתי חולים אחרים והאם יש מקום לתלונה?
|
תוכן ההודעה:
|