אני בת 30 ויש לי שני אחים בני 24 ו-21. הבדל גדול בגיל אבל זו כבר עובדה. הם חברים ממש טובים בינהם-בעיקר בשנה האחרונה. יוצאים ביחד, חברים משותפים, מסיבות ואפילו נסעו לחול ביחד לאחרונה. אני מגדלת שני ילדים ממש קטנים ופתאום מרגישה שניזרקתי החוצה. אני רוצה להיות חברה שלהם גם. אני לא רוצה להצטייר כטיפוס האימהי הכבד ואני חושבת שככה הם רואים אותי. למשל-שאלתי בצחוק למה הם לא הזמינו אותי איתם לסוף שבוע באמסטרדם- (האמת שממש לא צחקתי והתכוונתי באמת לדעת) והם ענו שאני מניקה ולכן לא אעשן אים וזה לא מתאים. האם הם צודרים?כן. האם נעלבתי למרות שהם צודקים? מאוד! אני בעיקר חושבת שהם מאוד "שוים"-חכמים , חתיכים, מצחיקים וני מאוד רוצה בקרבתם ולא רק בארוחת יום שישי. האם אתן בקשר טוב עם האחים? בעלי אומר שאני צריכה כל הזמן לרצות מה שאין-ופשוט להנות מהמשפחה הנפלאה שיש לי-בעלי וילדי. ואני? אני ממש לא מצליחה...
|
תוכן ההודעה:
|