היינו אתמול אצל ג'וזי פוטזניק (ההוסטאופט), שמישש ובדק והסתכל.
באמצע הטיפול אורי ינקה, ואז נפקחו עיניו.
מסתבר שציציי השופעים תמיד, לא סתם נקראים ככה: השפריצים המכובדים שפורצים מהם לגמרי מקשים על אורי (וגם על שי בזמנו) את היניקה. לפי ג'וזי, ביניקה יש 2 דברים חשובים: ה"עבודה" שהתינוק עושה (היניקה עצמה), והבליעה. אצלנו אורי לא עובדת בכלל בקטע היניקה - רק עושה קוצ ומוצ וישר פורץ הסכר, ומצד שני, כדי להצליח להשתלט על הזרנוק היא נורא נורא מתאמצת, מנסה להצליח גם לבלוע וגם לא להחנק, וזה לא נראה טוב בכלל...
מה שיוצא מזה הוא שהיא אוכלת מהר מדי, ואז מפסיקה לאכול כשהיא מפוצצת , ולא בגלל שהיא גם שבעה (בניגוד לחנוקה) וגם עייפה מהעבודה - כי היא לא מתאמצת בקטע העבודתי כאמור. ובגלל זה ישנו אותו חוסר נוחות אינעל אביו אחרי רוב הארוחות. גם לו זה לא נראה כאב בטן, אבל זה בפירוש קטע מציק לאללה (דמיינו אתכן אחרי ארוחת תקיעוֹת שלא עצרתן בזמן.. לי זה קורה כל שישי).
הוא אומר שיניקה אמורה להיות 2-3 יניקות, רק אז בליעה, ואז מנוחה קטנה, וחוזר חלילה. אצלנו זה ממש לא ככה. היא בקושי משתלטת, מצפצפת כל הזמן, אמנם לא נחנקת, אבל הגרפסים שלה לא משאירים מקום לספק שהיתה שם מלחמה שהכניסה הרבה יותר מדי אוויר. וכמובן הבכי אח"כ.
הוא אמר שכשיש פצעים, או אין חלב, אז מבינים שההנקה לא בסדר, אבל גם המצב הזה הוא לא בסדר, רק שלא נראה ככה: התינוק אוכל, מעלה במשקל, טפו טפו ולמה להתעסק עם זה. אני לשניה לא חשבתי שמשהו לא תקין. גג שהתפיסה שלה לא מצטיינת כי הואקום לא משהו (מעניין למה.. מסכנה). אבל אני לגמרי מסכימה עם דעתו. לגמרי. זה באמת מרגיש לי ה-סיבה העיקרית לצרחות הכואבות, ואני חושבת שכדאי להביא גם את המצב הזה לידיעת הציבור.
אבל בעצם, מה עושים איתו?
ג'וזי אמר לי לשאוב בתחילת כל ארוחה, ואז כשהציצ פחות מלא, פחות זרנוקי, להתחיל את היניקה. כך שהיא תצטרך לעבוד בשביל החלב, ולא להחזיק אצבעות שתצליח לנשום ורק לפתוח ת'פה.
שאלותי: הרי יש חלב קדמי שהוא חשוב וחלב אחורי שהוא אחר וחשוב. אם אשאב - איך היא תקבל את הקדמי?
חוצמזה שזה נראה לי תיק פלילי לשאוב כשהיא כבר עם הלשון בחוץ, בוכה לציצי. האם יש תנוחות הנקה או פטנטים אחרים להנמכת הווליום של הזרם?
ואני קיוויתי שהוא ימסז' אותה קצת וכולנו נצא משם מחייכים לנצח...
מקווה לבשורות טובות, תודה מראש,
ליאתיתי והציצים.
|
תוכן ההודעה:
|
