זוכרות את האיום - אם לא תאכלי יבוא שוטר? זה היה נפוץ מאד בילדותי, ואני לא ממש זוכרת האם זה השפיע ואיים עלי אבל אני זוכרת את זה כביטוי. בכל אופן, מאז התחילה בלווין התכנית סופרנני אני צופה בה באדיקות וביום אחד מצאתי עצמי אומרת לבתי בת ה-3 - אם תמשיכי להתנהג כך אני אקרא לסופר נני, אפילו לא באיום אמרתי את זה ולא בכעס אלא כאילו לעצמי מילמלתי ולהפתעתי הילדה התהפכה לחלוטין - הפכה לצייתנית במיידי וביקשה - אל תקראי לה, אני לא רוצה שהיא תבוא. אח"כ סיפרתי לה על סופר נני איך היא מלמדת ילדים וגם הורים להתנהג יפה ואפילו ראינו תכנית ביחד (היא צפתה בפרק שלם ולא יאמן איך הבינה כל מה שקורה שם). מאז, לעוונותי, אני לא מצליחה להמנע מלהשתמש במילת הקסם הזאת - בכל פעם שהיא משתוללת בלי הכרה אני אומרת לה שאולי כדאי שסופר נני תבוא ותסביר לנו איך צריך להתנהג וזה עובד. האם זה גרוע? אני אומרת לה אם את לא שומעת בקולי אולי תשמעי בקולה. והכל בלי כעס ובלי הרמת קול, וזה פשוט עובד. חוץ מזה אני מיישמת גם חלק מהשיטות של הסופר נני הזאת - כמו לרדת לגובה עיניה ולהסביר לה מה לא בסדר באיך שהיא מתנהגת (כולל הנמכת הטון למי שצופה בסדרה) וגם אצלנו העונש היחיד הוא ללכת לחדר שלה (בלי לסגור דלת ותמיד עם אור). אנא התייחסותכם.
|
תוכן ההודעה:
|
