|
10/8/2005 23:36
|
פיר
|
מאת:
|
תסכול מפסיכולוגית ילדים בנושאי התפתחות וגמילה - ארוך.
|
כותרת:
|
היי חזרתי מפסיכולוגית ילדים וכולי תסכול פנימי ותחושה שכל מה שאני מנסה יוצא הפוך. - לא ממש דיכאון מחר כבר אחשוב בפורפורציה אחרת. למי שלא קראה כמה מהשיתופים שלי. בני עושה קקי בסיר ומחוץ לבית מבקש חיתול והוא אינו צעיר - שנה הבאה כמעט 5. פנינו להתפתחות הילד, שם לא עזרו והיום בפגישה ראשונה אצל פסיכולוגית ילדים לטיפול והדרכת הורים. הכרות וכד' ואז היא הסתכלה על כל ההתפתחות מכיוון אחר - תהליכי הפרידה והגמילה של בני היו ארוכים ואני לא שמתי לו גבולות והפרדה. היא קישרה בין הנקה עד גיל מאוחר- שנתיים וחצי לחוסר גבול שבין ההנקה הופכת פינוק כלשהו וחיבוק וחיבור ניחום, יותר מאשר אוכל וקשר קרוב שאינו מאפשר פרידה וגמילה משלב היניקה. אני מסכימה שיש כאן אולי כיוון מעניין . אני לא חשבתי על כך אבל מעולם לא ראיתי את ההנקה שלי את בני אפילו ברגעים הקשים של הסוף המרוח כמו מסטיק( מודה) כחוסר גבולות וכצורך שלי. עכשיו פתאום מעיין סטירה כזו - האשמה של זו הסיבה שבנך מתקשה בגמילה כרגע. אני מקצינה את הדברים כמובן. בכל זאת אני מנסה לחשוב שבאתי לעזור לבני להתמודד ולא כדאי לקחת את הדברים למקום פגיע של - את אמא לא טובה - זה לא מה שהיא אמרה ולא זו הכוונה אבל זה היה קרוב ופוגע מדי. ךכן אני שופכת את התסכול פה לאוזניים הקשובות והרגישות שלכן. לכל המניקות לטווח ארוך תזכירו לי שהרגעים האלה של ההנקה הארוכה הכייפים והבריאים הם לא רק הצורך שלי ולא סתם עשיתי זאת אני זוכרת שלא חשבתי בזמנו על גמילה כגבול כי בעיני זה היה חשוב והקישור לגמילה מהקקי הפתיע אותי. אך אני קשובה ללמוד ולעזור לו להגמל וזה מה שהכי חשוב.
לילה טוב
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|