מעט אני פה, לאחרונה, ובכל זאת רציתי נורא לשתף בחלום טוב שכנראה עומד להתגשם. מאז שאיל בגן הנוכחי שלו, אני בעצם לא לגמרי נושמת טוב. מועקה מסויימת תמיד בחזה בשלוש וחצי, בדרך לאסוף אותו. אשמה, לא מסויימת, די מוגדרת אפילו. ולא שהגן "רע". הצוות נחמד, איל די מבסוט, מין ביבי סיטר פרווה חסר נשמה אך אפשרי במידה. תחושה שהאינסטינקטים שלי מחורבנים היתה שם תמיד, כי כשמצאתי את הגן חשבתי שתפסתי את אלוהים בביצים, ואחר כך..ההתפכחות. אניווי,
מצאתי גן חדש והוא ייכנס בספטמבר. שלשום היינו בפגישה ראשונה עם כל ההורים. הגעתי בהתרגשות ויצאתי עם שלוות נפש שלא חשתי כבר מזמן. מדובר בגן הורים, שהוקם על ידם ומנוהל על ידם (ומעכשיו- "על ידנו"). בפגישה סיכמו הוותיקים את השנה, חלק בכו מהתרגשות, כולם היו אסירי תודה לעצמם, לילדים, לטובי הגננת, על האי המופלא שיצרו. קיבלו אותנו החדשים במין אינטימיות שלא זוכרת שפגשתי בה במפגשי הורים (בדר"כ, אם שמתן לב, מפגשי הורי הגן כוללים תמיד איזו מין יריית חיצים בעיניים, תחרות סמוייה, הצגת תכלית מזוייפת של הורות מושלמת. הזרות שהרגשתי בגן הקודם היתה איומה ןכך גם חוסר הידע מה קורה לאיל כל היום, הניכור של הצוות). הגן פועל בשיטת "רג'יו אמיליה", שזה אומר, אם אני מבינה נכון- העמדת הילד במרכז (ולא החג, או הדגל, או השיר המנג'ס) והעצמה שלו, והרבה הרבה שיתוף בין הגן לבית ובין ההורים לצוות. לא אלאה בפרטים, רק אספר כמה התרגשתי, כמה אני מרגישה שהמקום הזה יהיה טוב בשבילו ובשבילי. אעדכן בספטמבר, שלכן, גליה
|
תוכן ההודעה:
|