|
17/8/2005 9:6
|
שרונה
|
מאת:
|
גיא נפלי לי מהמיטה שלי
|
כותרת:
|
למיטה שלנו הייתה צמודה המיטה שלו,שהיא על גלגלים ולא ממש קל להזיז אותה.ותמיד עשינו ככה בבוקר עד שמתארגנים.הלכתי למטבח להכין לו בקבוק,לארגן דברים לצאת.אני שומעת זעקות,ממש.ישר הבנתי מה קרה ,תפסתי אותו ישר בחוסר אונים.הרגשתי איך אני מתמוטטת.אני לא ממש יכולה להירגע.זה איזשהו סימן אזהרה חמור בשבילי.עם שני ילדים.כל כך קשה לפקוח עין.לא תמיד הוא בלול.הוא מתהפך.פורץ גבולות.שנייה אתה הולך.הוא כבר מגיע כמעט לרצפה.נורא.נורא.אני לא יכולה לשכוח את הזעקות.רק מקווה שהוא בסדר.וצריכה לצאת עכשיו ללשכת התעסוקה.כואב לי כל כך .התקשרתי ישר לאמא שלי.מפחדת כל כך.כשאני חושבת.איך הראש הקטן הזה נוחת על הרצפה.נייהיה לי רע ומפחיד.לא קרא לי דבר כזה מעולם.גם לא עם רוני.מעולם.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|