והפעם סיפור של מישהו אחר. משהו שקראתי בפורום מקצועי, ועורר הרבה מחשבות. אשה הגיעה לרופא שיניים בהפנייתו של נטורופט. הנטורופט טען, ששן 45 (מלתעה תחתונה ימנית) שלה, היא היא הגורם למיגרנות, מהן סבלה האישה.הנטורופט טען שיש לעקור את השן הסוררת, והמיגרנות יעלמו כלא היו. הרופא בדק את השן, והיא תקינה לחלוטין. בדק את צורת סגירת השיניים (סגירה לא תקינה עלולה לגרום לכאבי שרירים וכאבים במפרק הלסת, שעלולים לגרום גם לכאב ראש. לא מיגרנה אבל כאב ראש).נאדה!
ביאושו, הפנה את הגברת למורה שלו, פרופסור נכבד מאוניברסיטת תל אביב. גם זה לא מצא כל סיבה מוצדקת לעקור שן בריאה. שני הרופאים סרבו לעקור את השן. ביאושה פנתה הגברת לנטורופט רב התושיה, שהפנה אותה לרופא השיניים האישי שלו, וזה עקר לה את השן. והמיגרנה? עברה.
לא! אני בהחלט לא חושבת שצריך לעקור שיניים בריאות. הרופא בפורום המיקצועי רצה לקבל עיצה מה לעשות במקרה כזה, בו מצפונו הרפואי מונע ממנו לבצע את מבוקשה של האישה. אני ייעצתי דוקא לעבוד עם הנטורופט. יש בשיטת הטיפול של נטורופט זה הרבה מהבנת נפש האדם. הוא יצר סוגסטיה, רעיון שניטע עמוק בנפש האישה. היא היתה מוכנה לעבור טיפול חודרני ולא סימפאטי, בניגוד לשיקול הדעת המיקצועי של שני רופאים. סימן שהיא האמינה מאד בסוגסטיה שנתן הנטורופט. במצב כזה, מירב הסיכוי שאכן המיגרנה תעבור, רק בכח האמונה. (על כך מתבסססת ההיפנוזה וזה אכן פועל). אבל גם אני לא חושבת שסביר לעקור שן, רק כדי לחזק אמונה. אפשר ללכת יד ביד עם הנטורופט ולנסות אולי "לבודד" את השן. כל טיפול שהוא הפיך ובלתי מזיק, שלא יסתור את דעתו ויגאל את האישה מהמיגרנה. דבר כזה עוד לא היה לי, אבל אנשים שדורשים טיפול בניגוד לדעתי המקצועית, היו גם היו!
השבוע הגיעה ילדה נבונה מאד ואביה למרפאה. השיניים הקידמיות היו בכי רע. באחת נעשה כבר כתר, שנשר והותיר גדם שן משחיר. גם שאר השיניים הקידמיות לא הבהיקו כפנינים, אם אהיה עדינה. האב היה אדם כן. הוא עמד על דעתו, כי אינו מוכן לשמור על נקיון שיניה של בתו, ורק הסביר לי ששיניה הקדמיות בודאי גורמות לה נזק פסיכולוגי. בדקתי את כל השיניים. הילדה שכבה מפוחדת וניסתה "להתגלץ'" על הכיסא כמה שיותר רחוק ממני. שיניה האחוריות היו באופן לא מפתיע, עששתיות גם הן, אך לא במצב נורא. הילדה היתה כבת חמש. האבא יצא לקבל הצעת מחיר על הטיפול, ואני נשארתי עם הילדה, שהתחילה לבכות. ראיתי בחדר ההמתנה, את כשרון הציור הנדיר שלה, והנחתי שמדובר בילדה שהאסטטיקה חשובה לה מאד. השתמשתי בדבק להדבקת סתימות לבנות, שהוא שקוף ומבריק, לצבוע את ציפורן האגודל של הילדונת. זה מצא חן בעיניה (ונתן לי הזדמנות להראות לה חלק מהמכשירים, וגם מה רופא שיניים יודע לעשות, כשנחה עליו רוח אומנותית). את ה"יצירה" קינחתי בהנחת נקודות בולטות של חומר לבן לאיטום חריצים. בשום מחיר לא ניתן להשיג אומנות צפרניים כזו במקום אחר. האב חזר ומצא אותנו שקועות בציפרניים. מיד הכריז שהטיפול נורא יקר, הוא רוצה שאטפל בקדמיות בלבד. עכשיו הייתי בבעיה. הקדמיות אכן דורשות טיפול, והטיפול בהן דחוף מהאחוריות. מצד שני, אם האב מתכוון לטפל רק בקדמיות, אני אזיק לילדה. האחוריות אמורות להשאר בפה ולתפקד עד בערך גיל 12. תגובתו השלילית של האב וחוסר רצונו לשתף פעולה ולקחת אחריות על שמירת שיני בתו, מפחידים אותי. אני חוששת שלא יחזור לטפל באחוריות. עם מה תאכל הילדונת? התעקשתי לטפל באחוריות בלבד. אינני יודעת אם צדקתי. בתקוה שההורים, להם מפריע המראה המבהיל של הקדמיות, יטפלו גם בהן. הבהרתי, שבמצב היגיינה כזה, ובמצב של דלקת חניכיים, שום כתר שאשים לא יחזיק, כך שללא שיתוף פעולה, אין טעם בטיפול. האב הסכים לטיפול בשן אחורית, והילדה שיתפה פעולה להפליא, ברגע שהבטחתי סתימה לבנה ובלתי נראית.לבי נחמץ על הילדה הזו. מוכשרת וחכמה במיוחד. האם נהגתי בחכמה? לא יודעת.
|
תוכן ההודעה:
|
