התלבטתי הרבה אם להכניס את ההתיעצות שלי כי אני אכולת רגשות אשמה... הבת שלי בת שנה וחצי. כשהיא נולדה עברנו משבר משפחתי שגרם לי להיכנס לדיכאון עמוק כך שבקושי טיפלתי בה. רק עכשיו בעזרת הרבה אנשים טובים אני מתאוששת ומבינה מה ההשלכות של המשבר. אני רואה שילדתי דוחה אותי ובצדק ורוצה רק את קרבתו של בעלי. אני מתוסכלת מאוד, עצובה אך מבינה מדוע הדבר קורה - פשוט לא הייתי שם בשבילה. היום אני רוצה לשנות ולתקן אך אני מרגישה שהיא לא מאפשרת לי להתקרב אליה. אני יודעת שצריך סבלנות אך האם למרות הכל היא לא תרצה אותי? מאוד מאוד קשה לי במיוחד שאנחנו לוקחים אותה עם אנשים ואז אני מרגישה ושומעת את ההערות של כולם איך זה שהיא לא רוצה אותי דבר שגם מונע ממני לצאת איתה. בבקשה עצות
|
תוכן ההודעה:
|