בזמן האחרון אני שמה לב שהרבה דיונים כאן נסובים סביב ענין הגבולות. גבולות להתנהגות של ילדים. גבולות בין ההורים שלנו אלינו,גבולות בין אנשים זרים,בין קולגות בעבודה,בין גברים לנשים...כאילו המושג גבולות צריך הגדרה מחודשת על מנת שאפשר יהיה להשתמש בו לטובתנו בלי להרגיש מיושנות או מרובעות.
אני מניחה שזה מתחיל מהגדרת האני,עד היכן אני מגיעה והיכן מתחיל האחר. איפה המרחב ביני לבין זולתי ,איפה אני רוצה שיכנסו לתחומי ועד כמה וכמה מותר לי להיכנס בגבולות האחר גם כשהוא ילדי או בן זוגי!
האמנם הגדרת המשפחה אינה מאפשרת חיים רגשיים שלי בתור ישות עצמאית? האמנם התפיסה שלי את הגוף מחייבת את ילדי?
ואיך? איך לעזזאל אני שומרת על יציבות בחיים שלי מתוך גבולות בטוחים שמאפשרים גם חריגות מדי פעם שלא הורסות את כולי אלא להיפך,מעשירות וגורמות לקידום והתפתחות....
|
תוכן ההודעה:
|
