כבר עבר חודש מאז לידתה של עמליה. חודש רב טלטלות. לכן ביום שישי האחרון החלטנו, בן הזוג שלי (להלן בנהז"ש) ואני, לציין את יומהולדתה בקפיצה לסרט. שנינו אוהבי קולנוע, שבימים כתיקונם מרבים ללכת לסרטים. במהלך ההריון הרבנו לדבר על כך, והבטחנו לעצמנו שלא נפסיק לצפות בסרטים עם לידת בתנו.
ביום שישי השקמנו קום והזדרזנו להתארגן. בעמל רב הצלחתי לדחוס לשעות הבוקר האכלה של עמליה פלוס חצי שעה התעמלות פלוס קפה וארוחת בוקר. בנהז"ש קנה בורקסים לשבת והיה נראה שהכל מוכן. הבחירה נפלה על הסרט הצרפתי "אמלי" בשעה 11:30 בבוקר בבית קולנוע דיזינגוף שבדיזינגוף סנטר. את הדרך לבית הקולנוע עשינו בריצה, חוששים לאחר. הגענו לקופות חסרי נשימה, בשעה שעמליה נמנמה לה בשלווה במנשא.
בנהז"ש ניגש לקופאי וביקש שני כרטיסים. הקופאי הציץ בנו ואמר: " אתה מתכוון שלושה ". כן, מה שאתן שומעות. לטענת הקופאי גם עמליה, להזכירכן בת חודש בדיוק, חייבת בכרטיס בעלות מלאה. מיד בקשנו לראות את המנהל, שהתגלה כמנהלת. ברגע הראשון חשבתי, יופי, אישה, היא תהיה אמפתית למצבנו. אבל המציאות התעקשה להפתיע אותנו. מנהלת בית הקולנוע הסבירה לנו שככה זה, כל אחד חייב בכרטיס, גם אם מדובר בעולל רך בימים. לדבריה, מדובר בחוק של התאחדות בתי הקולנוע.
אני נאלמתי דום. בנהז"ש ( לרוב איש נינוח שנמנע מעימותים ) התפוצץ. הוא ניסה לדבר על ליבה של המנהלת, להראות לה את האבסורד שבעניין, להסביר לה בכמה מאמצים היתה כרוכה היציאה שלנו מהבית. אבל היא בשלה. " אני לא רוצה לאבד את מקום העבודה שלי ", היא הסבירה , " אין לי ברירה, אלו הן ההוראות ".
בסוף הלכנו משם מאוכזבים ומרי לב. ואחר כך הוצאנו את " אי.טי " בווידאו ( פעם אחרונה שצפיתי בו הייתי בת 12. מומלץ ), כפיצוי. דיברנו בינינו על החוק המטומטם הזה, ובנהז"ש טען שבטח זו דרכה של התאחדות בתי הקולנוע להרחיק תינוקות מאולמות הקולנוע. אכן מובן, אלא שהחוק מרחיק מהאולמות בעיקר את התינוקות דלי התקציב. תינוקות להורים עשירים שמקפיצים בייביסיטר בקלות או מפזרים 30 ש"ח ללא בעיות יכולים להפריע חופשי.
עלי להוסיף שגם אני לא אוהבת שמפריעים לי לצפות בסרט, ושמי שמצויד בתינוק חולה או במצב רוח רע אין זה הוגן לטלטל אותו לבית הקולנוע ולהפריע לצופים האחרים. אבל עמליה ורבים מבני גילה יכולים לישון ולינוק חליפות במשך שעות מבלי להוציא הגה מפיהם, ונראה לי שאין סיבה להחרים אותם.
אחרי שהמרירות דעכה מעט, החלטתי להתקשר להתאחדות. שוחחתי שם עם הסמנכ"ל, דני כפרי, שאישש את החשד שלנו. לדבריו, הוא לא יכול למנוע מהורים להביא את תינוקם לאולם, אבל הוא יכול ש "לא לעודד אותם ". טענותיי על אפליה של הורים חסרי אמצעים לא קיבלו הסבר רציני. אמרתי לו שהוא מרחיק אנשים מבתי הקולנוע ושולח אותם לספריות הווידאו ( והרי גם כך בתי הקולנוע במצב לא קל ) והוא רק אמר שיותר חשוב לו לרצות את עיקר הצופים והוא אפילו מוכן להפסיד כמה הורים מתוסכלים בגלל מדיניותו. הצעתי שיגביל את ההליכה עם תינוקות להצגות יומיות, אבל גם זה לא נשמע לו מתקבל על הדעת.
חשבתי שהדרך היחידה למחות על העניין היא בחרם צרכני. בתי קולנוע שמחייבים רכישת כרטיס עבור תינוק לא יהנו מכספי. את הסרטים שמוצגים אצלם, אני אראה במקום אחר או בווידאו. הבנתי שיש בתי קולנוע שלא אוכפים את התקנה המגוחכת הזו. חברות סיפרו לי שהן וילדיהם ביקרו בסרטים בסינמטק או בקניון רמת אביב מבלי שנדרשו לשלם עבור הצאצא. בתי קולנוע שפותחים את דלתותיהם בפני הורים, יקבלו אצלי מעתה עדיפות גם כשאני חופשייה מעמליה.
וראשון המוחרמים: קולנוע דיזינגוף.
שלום ולא להתראות.
|
תוכן ההודעה:
|
