|
9/3/2008 21:16
|
שפירית
|
מאת:
|
דילמת הממתקים הנצחית. הצילו!!
|
כותרת:
|
איך מתמודדים עם זה? אני מנסה לגדל את הבן שלי בן השנתיים להרגלי אכילה בריאים. אני אישית גדלתי עם חטיפי גזר, סלרי ותפוחים. אף פעם לא סגרו אותי הרמטית, אבל בבית שלנו פשוט לא היה. הייתה בזה בעיה חברתית (ע"ע אימא של שבת ומשלוחי מנות), אבל כאן אני לא מקפידה. בריאות נפשית חשובה לא פחות. איפה בכל זאת הקושי? שאני מרגישה שדווקא בגלל שאני כ"כ מנסה למעט בזה זה הופך לissue. יש לנו בבית מעט מאוד ממתקים, וגם כאן לא מחדשים את המלאי באופן קבוע. אבל זה הופך למאבק. ואני לא יכולה לסבול את זה. הייתה תקופה שהיינו אומרים שאם הוא יגמור את כל הצלחת הוא יקבל משהו מסוים. הפסקתי כשראיתי איך הוא דוחס כמו אווז קטן. חשבתי על התחושה שזה יוצר, של מחנק והחלטתי שלא עוד. אז עכשיו אני מנסה להפריד. לתת פה ושם בלי קשר. רק שיהיה נעים. לפעמים זה מה שמשכנע אותו לקום בבוקר. אני יודעת. זה נורא ואיום. לאחרונה יש תופעה מדאיגה אחרת-הוא מוצא בחוץ בייגלה ועוגיות נטושות ואוכל! אני כמובן מונעת את זה כמה שאפשר, אבל זה גורם לי לחשוב-לא עדיף ממתקים נקיים, אם כבר? דיברתי עם כמה שכנות שטענו שהן גדלו בבתים עם ארונות ומקררים מלאי ממתקים ודווקט משום כך לא התחשק להן במיוחד. אני מפחדת שהחסר והעיסוק בזה רק מגביר את הכמיהה. איך יוצאים מזה בשלום?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
