הבת שלי. בת 4 ו4 חודשים. וקשה זה בלשון המעטה. אגב יש אח קטן בבית בן כמעט שנתיים. היא ילדה ממש ממש רגישה, כל דבר נכנס לה נשמה ומתבשל שם ימים ולילות עד שנותן לה מנוח. היא מדברת על הכל, מאד חכמה ומילולית. חייבת הסברים וצידוקים הגיונים לכל דבר. יש לה דעה על כל דבר, לא מפספסת כלום, שתלטנית וחייבת שכולם יעשו מה שהיא רוצה. בגן משחקת הרבה לבד כי לא מוכנה להתפשר. בגן היא אמנם ילדה נפלאה, מקשיבה משתפת פעולה ומעורבת אבל מאד שקטה. בבית היא ממש ההפך המוחלט, סערה בהתגלמותה. לא מדברת אלא צועקת, חייבת שכולם יתעסקו רק איתה ולא נותנת לאף אחד לעשות משהו שלא קשור אליה. אני ובעלי ממש מתקשים לנהל שיחה של יותר משתי דקות כי היא פשוט מנגסת. ניסינו ואנחנו עדין מנסים ואומרים לה שעכשיו אמא ואבא עושים-מדברים-עסוקים ועוד מעט יתפנו אבל היא פשוט לא מניחה. בזמן האחרון המצב החריף. היא פשוט לא מקשיבה אומרים לה משהו והיא ממש כאילו לא שומעת. סתם דוגמא: אל תשפריצי מים החוצה מהאמבטיה בבקשה. והיא פשוט מתעלמת. מבקשים שוב ושוב והיא כאילו לא שומעת. בסוף אוחזים לה את היד והיא מתחילה להשתולל ולצרוח, תעזבו אותי, אני מחילטה בשביל עצמי, לא אתם תגידו לי וככה לא עושים לילדים,תראו איזה אסון יקרה לכם אם לא תעזבו אותי, אני כועסת עליכם ולא מדברת עד שתבקשו סליחה. והשיא, אם לא תפסיקו תראו מה העיניים שלי יעשו לכם. חמוד ומעצבן. ועוד כל מיני יציאות כאלה. חייבת לציין שהיא יותר מתעמתת איתי מאשר עם בעלי. אנחנו מאד לא בעד להכות אבל בימים האחרונים ממש קשה לנו להחזיק את עצמנו. היא מתרגזת ומתפרצת עלינו ולפעמים בועטת, מכה או זורקת חפצים. אנחנו הסברנו בצורה מאד נוקשה שזה לא מקובל אבל היא כאילו לא יכולה לשלוט בעצמה. ממש משתוללת וצורחת. יש לה מצבי רוח שמתחלפים ברגע מקיצוניות לקיצוניות. היא לא חברותית עם ילדים שלא מכירה וגם עם מבוגרים שבמבט ראשון לא נראים לה. אנטיפטית זו המילה. עם כל הקושי, היא ילדה נפלאה ורגישה וחמה ואוהבת. מגינה על משפחתה ואחיה בצורה יוצאת דופן. היא מוכשרת וחכמה בצורה יוצאת דופן ומצחיקה מאד. כשהיא במצב רוח טוב היא פשוט תענוג, משתפת פעולה ונהדרת. לא יודעים איך להתמודד איתה. איזו שיטה ודרך לנקוט התשובות שלה כשהיא כועסת ונעלבת ממש קשות. ארוך כמו הגלות, מקווה שמישהי הגיעה עד כאן ותדע לתת איזו תשובה. תודה לכן.
|
תוכן ההודעה:
|