 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 26/8/2008 19:15 | דרורית אמיתי-דרור | מאת: |
|
איך מסבירים לילדים את הזוועה של מה שנודע לנו היום על הרצח של רוז בת הארבע וחצי? |
כותרת: | |
|
הסיפור הכל כך מופרע ומזעזע, שכולו אכזריות וכל מה שמנוגד לאמונה הבסיסית שלנו על אהבת ההורים, הגנת הילד, נורמליות וחמלה - הופך לכולנו את הקרביים. ילדים החל מגיל מסויים (אני מניחה שמגיל 5-4 בערך) ייחשפו בצורה כלשהיא לסיפור, אם באמצעות אחים גדולים, תקשורת, סביבה - וגם הורים. מה עושים? איך מנסים "להסביר" דבר מבעית כזה? תרשו לי כמה נקודות למחשבה: ילדים שאינם חשופים לכך או ילדים צעירים מאד - כדאי לחסוך מהם את המידע ולשמור אותם מחוץ לתמונה. כפי שאני תמיד טוענת - אין לטפח סודות ואווירת סודות סביב הילד. לסוד יש משקל מכביד מאד כשלעצמו, ללא קשר לתוכנו. אם תמיד טענתי שלתוך בחלל השחור הזה ששמו "סוד" הילד מכניס זוועות יותר גדולות מאלה של המציאות שמנסים להסתיר ממנו - הפעם כנראה שאני טועה. המציאות עולה על כל דמיון מעוות ככל שיהיה. ובכל זאת: חשוב לא ללחשש ליד הילד, לא לדבר על הדברים בשפה אחרת, לא לתת לסוד מקום מרכזי בבית. יחד עם זאת: בהחלט צריכה להיות בקרה על הצפייה בטלוויזיה וההאזנה לרדיו וחשיפת ילדים לחדשות בימים כאלה - מיותרת. ילדים שנחשפו למידע או שמתעניינים במה ששמעו ולא הבינו - יש להסביר להם את הדברים בצורה הפשוטה ביותר האפשרית, בלי פרטים ותיאורים פלסטיים (מזוודה...) ובלי להוסיף לעניין את התסבוכת המשפחתית (אבא-סבא...) וההיסטוריה של המשפחה הספציפית הזו. חשוב מאד לבדל את הילד שלכם ואתכם ואת האנושות בכללה מהיתכנות של דברים כאלה. לספר שהאיש שעשה זאת הוא איש אחר לגמרי ממכם ומסביבתכם, שאצלכם זה לא יכול לקרות, שאתם אוהבים, שומרים ומגנים על הילדים שלכם. סביר שהילד ישאל אם אותו רוצח לא אהב את הילדה- ואני חושבת שצריך לומר שהוא לא אהב אותה אף פעם, לא שחק איתה, לא טפל בה, לא דאג לה. כרגע אינני מתייחסת לרוז האומללה ולאמת האובייקטיבית או הפסיכולוגית - אלא לילד שלכם, זה שעומד מולכם ושואל אתכם. חשוב לי לוודא שהוא יבין שלא יכולה להתפתח שנאה כזו - אלא שהיא היתה שם מתמיד. לכן - הוא יכול להרגיש בטוח. אצלו/אצלכם בבית ובמשפחה זה לא יכול לקרות. אין שנאה בפוטנציה. או ששונאים או שאוהבים. חשוב שתגידו לילד שוב ושוב שזה מקרה מאד יוצא דופן, שכל האנשים מזועזעים (ולא רק אתם והוא) ותדגישו שוב שהוא מוגן ואהוב ולא יקרה לו או לאהוביו כל רע. אל תהססו לחזור על האמירה הזו כמה פעמים. חשוב לקחת בחשבון שייתכן שבגן או בבית הספר הנושא ידובר בשבוע הבא. אולי לא ביוזמת הגננת או המורה - אלא ביוזמת ילד שישאל או יספר משהו. אם ילד נחשף למידע - תנו לו סביבה ואווירה שבה הוא יכול לדבר על כך. אם הוא לא שואל - זה עדיין לא מצביע על כך שהוא איננו עסוק בכך וחרד. ייתכן שהדבר כל כך מעיק ומחריד - עד שהוא לא מסוגל לשאול. על פי היכרותכם עם הילד שלכם - החליטו אם לפתוח בשיחה על הדברים ולא להשאיר את היוזמה רק אצלו. ילדים שנחשפו למידע יכולים להגיב במתח, בשינוי של התנהגות. זה בסדר. אל תבטלו את רגישותם ואת תגובתם. אל תנסו להתעלם מהכאב והחרדה שלהם.תנו להם ביטחון ותמיכה - אבל אל תזלזלו בפחדיהם. זה סיפור שמבעית אותנו. בוודאי את הילדים שמזדהים עם הילדה ובודקים את חייהם לאור הסיפור הזה. אל תמרכזו את חייכם בערב ובימים הקרובים סביב החוויה הזו. תנו מקום גם לשיגרה ולדברים האחרים שמעסיקים אתכם: חופשה, סיום החופשה, חזרה לגן ולבית הספר. שיגרה היא דבר חשוב בימים אלה גם בגלל החזרה ללימודים. ועוד דבר, מזווית אחרת, לכולנו - המבוגרים: לו היו השכנים במודיעין ובנתניה, שראו והבינו שיש מצוקה יוצאת דופן בבית הזה, מרימים טלפון לרשויות - אולי היתה הילדה רוז חיה ואולי אפילו קצת מחייכת. נקודה חשובה למחשבה. דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך לתיאום פגישות ייעוץ, הרצאות, סדנאות- טלפון 052-2322420 |
תוכן ההודעה: | |
תגובות נוספות
| 26/8/2008 19:55 | תודה דרורית - נחמה |  |
| 27/8/2008 8:20 | דרורית יקרה - גילי אבישי | |
| 27/8/2008 8:33 | דרורית תודה רבה על המידע וההשקעה שלך - maia | |
| 28/8/2008 9:33 | לא צריך לעסוק בזה כלל - גנדלפ | |
| 28/8/2008 9:48 | בעקבות התגובה האחרונה נזכרתי שפעם שמעתי סיפור עממי.... - דרורית אמיתי-דרור | |
| 28/8/2008 9:56 | אותה תגובה - עם פחות שגיאות הקלדה ועוד כמה מילים.... - דרורית אמיתי-דרור | |
| 28/8/2008 14:27 | מוסיפה עבורכן שאלה של אמא חד הורית (יחידנית) בעניין: - דרורית אמיתי-דרור | |