יש לי ילדה בת שנתיים וחצי שהולכת לגן מגיל שנה ו-10. היא הייתה בגן אחד 7 חודשים והחל מספטמבר השנה התחילה ללכת לגן אחר כי הגן ה"ישן" עבר מקום ולא נשאר שם אף אחד מהוותיקים והילדים החדשים שבגן מאוד קטנים (סביב גיל שנה), לכן החלתנו גם אנחנו להעביר את הילדה לגן אחר.
בתקופה של הגן "הישן" לא ממש פגשנו את ילדי הגן בשעות שאחרי הגן. אחת הסיבות הייתה שבדיוק ילדתי את ילדי השני וזה היה מסובך בשבילי (אני מדגישה - בשבילי, אולי למישהי אחרת לא הייתה שום בעיה עם זה) להזמין אלינו חברים מהגן או ללכת לילדים אחרים. מה שכן, גם לא ממש הצלחתי ליצור קשרים עם ההורים, למרות שהגעתי לגן הזה דרך 2 חברים שהמליצו כי הילדים שלהם היו שם (זה היה באמצע שנה). כמובן שהיה קשר, אבל לא מעבר לבסיסי וקורקטי. ואני תמיד מיהרתי, או שהייתי עם התינוק במנשא, או שהתינוק היה בבית עם מישהו ומיהרתי להגיע הביתה עם הילדה הגדולה. השורה התחתונה - לא יזמתי ולמען האמת לא חשבתי שזה "חיים או מוות" עבור הילדה שלי בשלב ההוא.
היום הבת שלי הולכת לגן חדש, רוב הילדים בו המשיכו מהשנה הקודמת ויש 5-6 ילדים חדשים. אין לי כבר תינוק בן יומיים בבית ואני פחות עייפה ופחות ממהרת, אבל עדיין אני מרגישה שאין לי את הכישרון הזה ליצור קשרים "אינסטנט". כמו שאין לי ואף פעם לא היה לי את הכישרון הזה ליצור קשרים מהסוג הזה עבור עצמי.
בעלי לוקח את הילדה בבוקר, אני מחזירה אותה ב-4 (בדרך כלל אני, לפעמים אימא שלי כשאני צריכה להישאר בעבודה), אבל זה בעיקר אני. אני רואה את ההורים האחרים, אומרת שלום כמובן, הם עונים לי, אבל ממש לא מילה מעבר לזה.
הבת שלי לא מבקשת ממני לפגוש ילד זה או אחר אחרי הגן, גם לא ממש מספרת לי מה קורה בגן ולא מזכירה שמות, אבל אני מתחילה לחשוב על חשיבות המפגשים הללו עם ילדי הגן בשעות שאחרי.
אני יודעת שנוצרו שם חברויות מהשנה הקודמת, והילדים נפגשים אחרי שעות גן, אבל אין לי כנראה את הכלים לפרוץ את החומות הללו.....
יש לכם עצות? תובנות?
תודה רבה....
|
תוכן ההודעה:
|
