|
23/11/2008 19:24
|
גבי
|
מאת:
|
יום בחייה של אמא
|
כותרת:
|
יום ראשון זה היום הקשה, האיש לומד כל היום ואני אוספת את הגוזלים מהמסגרות השונות,
מתחילה אצל המטפלת אוספת את בת החצי שנה שאתמול סבלה מעצירות קשה , לא , היא לא עשתה בעיות - היום עבר חלק, ממשיכה לחברה טובה שלי ששומרת על 3 האחרות , מתארגנים יוצאים... לאן? לכיוון הגינה, משחקים קצת, מחשיך , הקטנה מתעצבנת נראה שהעצירות שוב חזרה לה, אני רוצה לזוז, איפה הסוודר של בת ה4? נעלם, חושך , לא רואים כלום! חבל, דווקא היה יפה... איך שורדים את 10 דקות ההליכה שנשארו עד הבית? רוצים לקנות לחמניה ושוקו לארוחת הערב? כן !! לא, אני רוצה סוכריה! אז לחמניה ואח"כ סוכריה? לא! את תקני לי סוכריה, ובבית אני אוכל אורז.. טוב אמא? אחד אפס לטובתך , פספוסה... בת השש רצה קדימה למכולת עם כסף והוראות מדויקות והופ... בת הכמעט 3 , נתקלת במשו ונופלת על הפרצוף (חושך , כבר אמרתי?) השפתיים המתוקות מתנפחות כמו בקומיקס , והיא בוכה כל הדרך הביתה... בבית אני ממלאה אמבטיה לקטנטונת , מורחת ארניקה לכדור טניס בצורת שפתיים.. מזמינה את דורה ובוץ בשביל 5 דקות של שקט תעשייתי הקטנטונת - מרגישה כ"כ טוב באמבטיה שהיא סופסוף משחררת את העצירות.. לתוך המים... 5 דקות אחרי שכדור הטניס נרדמה ודקה לפני שהאיש (שהבטחתי לעצמי להשקיע בו היום, אחרי שאתמול הייתי נחסית) נכנס, אני טסה לשאוב את החלב לפני שאתפקע....
המשך ערב נפלא
ותודה על ההקשבה - הייתי חייבת לפרוק
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|