פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

25/1/2009 0:53 גילי אבישי מאת: ספור שלושת הלידות שמבקש להיכתב(ארוך מאד!!!!) כותרת: כבר כמעט שבוע אני מסתובבת עם המילים. לא ידעתי מאיפה להתחיל. מצד אחד אינני רוצה ליצור אנטי לחדרי לידה. מצד שני אני חייבת לספר על א שילדה בבית באופן לא מתוכנן וכל כך טבעי,לה. ועל א שילדה בבית חולים בלידה הפוכה משחלמה באופן לא מתוכנן וכל כך טבעי,לה. ועל ע שילדה בפתח חדר לידה באופן לא מתוכנן וכל כך טבעי,לה... אני לא רוצה להטיף אבל אני מאד רוצה לספר כי חשוב לי שהדברים יהדהדו. והנה אני כאן,כי אתן קהל הבית שלי, אתכן אני מכירה מהריון ולידה ואימהות ואני רוצה לשתף אתכן בחוויה החזקה שעברה עלי,כמעט שלוש לידות בשבוע אחד. החלק הראשון מוקדש כמובן לכולכן אבל במיוחד לגיסתי האהובה שהביאה אותי פעמיים לסורוקה,אחרת לא הייתי מתאמצת. שלימדה אותי צניעות מה היא,גבולות בין אשה למלווה עד כמה הם הכרח, איפשרה לי לראות בפועל איך אשה מלאה את כוחותיה ואמונותיה ויכולה,עם קצת תמיכה להיות ,גם הרבה שעות ,בלידת חלומותיה ולא משנה מה קורה מחוצה לה.תודה לך אהובתי. זה התחיל באותו יום שני בו פרסמתי הודעה מגומגמת שאני נוסעת דרומה. קיבלתי הודעה על מיעוט מים והחלטה על השראת לידה. אני לא מכירה את סורוקה,בפעם הקודמת הגענו מתהליך ביתי חמים ואינטימי רק כדי ללדת וזהו. ראיתי איך הבקשה שלה שגם הפעם יהיה כך לא מתעתדת לקרות. עברנו שעות ארוכות ,מלאות רעשים(וילונות לא?) ,מידע מיותר (כמה זמן לוקח לבצע סקציה? ולעבור את הפסיה כמה? יותר מ-10 שניות?) הספקנו לספוג זלזול ברצון הכן והישר לא לקבל אפידורל (ילדת פעם בלי אפידורל? טוב היא עוד תישבר...) אבל היא לא שמעה אותם. היא אחזה בידי,נשמה איתי, דיברה אל בעלה ואלי ודי. בשלב בו גברו הפיטוצין,המוניטור האינסופי והציפיה מורטת העצבים על מחסן הכלים שלי ושלה- ביקשה אפידורל. אבוי רק חצי גוף! אין דבר יפתי,הרי זה מה שרצית,עכשיו יהיו לך אנדורפינים,אדרנלין ותוכלי ללחוץ מתוך וודאות שזה מה שאת רוצה (-: לא ארחיב מילים על הסביבה, רק היולדת. היולדת הלביאה שלוחצת ואחרי כן בעיניים נוצצות ובחיוך מאושר היא לוחשת לי -בדיוק כמו שרציתי!...כל מילה מיותרת. החלק השני מוקדש באהבה עמוקה לבחורה שקטה,לא לוחמת חופש,שומרת מצוות שהיא הגיבורה כאן. התלבטה כבר זמן מה איך והיכן ללדת. ליוויתי גם בלידה הראשונה,אותה סיימה תוך כחצי שעה מרגע שהגענו,אבל כל השהיה בחדר לידה זכורה לה קשה ומטרידה."לא הקשיבו לי,לא נתנו לי לשכב על הצד,את זוכרת?" נתתי טלפונים של מיילדות בית. לא התחברה. החליטה למשוך כמו אז וללדת כמו אז, יהיה בסדר. אמרו התינוקת קטנה לשבוע,אמרו מיעוט מים, אמרו ככה וככה. היא צייתנית,בדקה הכל,שוב ושוב. הפחד נשאר. צירים. היא מאושרת. במקלחת,לא מעירה את הבעל. הצירים מתחזקים, עודנה מחייכת,נושמת ,מסתובבת. הבית נם. בשש וחצי בבוקר היא מתקשרת,צוחקת ומזמינה אותי אליה,יש לנו עוד זמן נכון? היא אומרת וצוחקת מלוא הפה, בזהירות אמרתי שנשמע שכן. באתי. היא פותחת במגבת,מסבירה שכל הגברים הלכו,חוץ מיקירה הנם.מצויין. איך הצירים? באים והולכים,היא עונה ועוצמת עיניים לציר שמגיע. אל תלחצי לי בגב,זה לא נעים...אז לחצתי בצדי האגן-או זה מעולה. היא עייפה,הנחתי ידיים על העיניים,קצת עיסוי בראש,היא שוכבת על הכורסה וישנה. הבית מתעורר. היא בשלה.בציר מתכווצת,לחץ צידי על האגן ונגמר. שוב נעורה,עכשיו גם אחותה התאומה איתנו. מקלחת? יאללה,בואי נמשוך עוד קצת בבית...מי אני שאפסוק אחרת? וירא כי טוב,החיוך שב. נגמרו המים! האחות והבעל הרתיחו ,ערבבנו בקערה,קומפרסים עליך ישראל ותבוא ישועה שוב. אני רואה את הראש יורד,את הבליטה המוכרת בתחתית הגב. אבל היא לא מוכנה לשמוע,עוד קצת עוד קצת. כאן אני עוברת לאוטומט ביקשתי מהבעל לקרוא לאמבולנס,אני הרי רק דולה...והיא צועקת בקול עז-שלא יכנסו לבית!!! אחותה ואני החלפנו קומפרסים,היא נעמדה,התיפחה,תבדקי,תבדקי היא מבקשת ממני. אני? מה פתאום,לי אסור אבל את יכולה, זה הגוף שלך, היא מכניסה שתי אצבעות ומתארת את המגע הקשה של הראש,כשאמרתי- את יודעת מה זה? היא מתחילה לצחוק ולבכות יחד בהתרגשות ושוב ציר,היא לוחצת,לוחצת את הבת שלה החוצה, אני מנגבת את פניה במטלית קרירה,מחשבה מטרידה מנקרת במוחי-אני בסדר צוות מד"א בחוץ לכל צרה שלא תבוא...ואחרת מופיעה מיד- היא בסדר גמור,היא פשוט יולדת,כמה טבעי ומקסים זה,תראי אותה. הקטנה בחוץ, מגבת חמה סביב שתיהן. צוות מד"א פורצים לחדר,אדרנלין גברי במיטבו. הם היו חמודים ובאמת השתדלו אבל הם לא היו משם וברגע אחד האידיליה הנפלאה נהייתה לארוע סוער ומסוכן. היא צעקה עליהם,שלא יחתכו את חבל הטבור... משקל 2700(הראשונה היתה 2850),הורים קטנים אמא צפלונה... מה קיבלתי ממך אשה מדהימה? את הרשות להיות ולא לעשות,ללוות ולא להתוות,והרבה מחשבות עמוקות על ההפרעה הבוטה שעזרה יכולה להיות. החלק השלישי והאחרון מוקדש לע' יולדת מהדרום,אחת מהמעטות שנענו להזמנה של ארגון המניפה לליווי חינם ובחרה בי ,משמים ,להיות איתה ומיד תבינו כמה רב משמעי הביטוי הזה. גם אצלה הפחידו בתינוקת קטנה,מיעוט מים,לידה תוך 24 שעות חובה. כאן כבר יולדת עם ארבע לידות מאחוריה,אבל מן השורה,לא מורדת. הגיעה לביקורת בחדר לידה אחר. מים-תקין.משקל-תקין.לידה -לא באופק. דיברנו בטלפון,הרבה,מה כדאי ואיך ומי ולאן לפנות. הייתי בעיקר אוזן.לא נפגשנו.שוחחנו בטלפון כל כמה ימים.בדיוק שבוע אחרי ההזנקה המקורית התחילו צירים.אבל רחוקים רחוקים. הם שבו. בדיקה העלתה שינויים קלים. לכי הביתה. אני אמרתי בפעם הבאה כשאת שוקלת להתקשר ושולחת את בעלך לעשות זאת-גשי לחדר לידה. עברו שעות. בלילה התעוררתי בשתיים ותהיתי מה נהיה,אבל הטלפון שקט,חזרתי לישון. שיחת טלפון ממנה בבוקר בישרב-ילדתי. בשתיים בלילה העיר אותי ציר חזק,עש שלוש התלבטתיואז הערתי את הורי שיסיעו אותנו לחדר לידה.בדרך הראש כבר היה בחוץ ועל האלונקה לא נותר לי אלא להוציא אותה. 3240 ק"ג,הכל תקין,אני מודה לך כל כך! על מה? לא עשיתי כלום בסופו של דבר,לא,היא אמרה עשית יותר משאת יודעת. ממך אני מתחדדת במהות המקצוע,להיות ולא להיות,לא לדעת טוב מהאשה מה נכון לה רק לתת לה גב. אחיותי הנשים(לא תמצאו אותי הרבה בביטוי הזה) .בחנו רגשותיכם הראשוניים מול התאורים. מה מתעורר בכן. יש כאן אופציות שונות. מסתבר שרובנו יודעות את המלאכה,היטב אפילו אבל אנחנו כה זקוקות למרחב חוסה,לרשות,לתמיכה הרוגעת. לא מהפכניות,לא מוטרפות,פשוט יולדות. ולכל מי שהחזיקה עד כה-צל"ש תוכן ההודעה: תגובות נוספות 25/1/2009  8:54 התגעגעתי אליך. - ליאתית י 25/1/2009  9:24 מרגש. - רונה 25/1/2009  11:27 גילי - - ניקי 25/1/2009  12:45 אוי, גילי - אפי 25/1/2009  16:26 נפלאה שכמוך - שירי 25/1/2009  16:50 תודה גילי (ל"ת) - רותם ושות' 25/1/2009  20:6 מקסים - טלי 26/1/2009  9:6 גילי יקרה - מקסים - maia 26/1/2009  22:7 גילי יקרה, תענוג צרוף לקרוא - שרית

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש