הנה משהו שאני מסתובבת איתו כבר חודש ורציתי לשמוע את דעתכן,חברותי היקרות, שבדרך כלל מרחיבה אופקי. לפני חודש הייתי בארוע, לרגל יום נישואין, שעשתה חברת ילדות שלא פגשתי כמה שנים. בעשור האחרון היה קשר רופף אבל היא בכל זאת הפצירה בי לבוא כי היה לה חשוב. הארוע התקיים בערב בבית מכרים ונכחו בו כארבעים חמישים מוזמנים כולם חברים של בני הזוג. באמצע הערב הופיעה בבית מישהי שנחזתה כבדואית סטראוטיפית. היא לבשה שמלה ארוכה שחורה רקומה, עטתה רעלה, היו לה כפכפים והיא נשאה סל פלסטיק על כתפה. היא עברה בין האורחים ובעברית במבטא ערבי כבד שאלה את האורחים לשמותיהם, עיסוקיהם ועוד פרטים אישיים, תוך כדי שהיא מתבלת את השיחה במשפטים סטריאוטיפים (ואללה יש לי הרבה ילדים- אני יודעת, ואללה בעלי גבר גבר וכו')- בסוף היא מתישבת במרכז (הבמה) ומבדרת את הקהל כשהיא זוכרת את כל הפרטים ומקשטת את הבדיחה בסטריאוטיפים מהתרבות הבדואית- כאילו היתה בדואית. בדיעבד הסתבר שהיא יהודיה מרמת גן. זהו ה"בידור" העכשוי בקרב יהודים בישראל. נכון, היא היתה מצחיקה, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על הקונטקסט, בו מישהו מתחזה למישהו אחר, שאינו קרוא, וכולם חווים "בידור" תוך הדגשת הסטריאוטיפים של ה"אחר". או במילים אחרות, לו במסיבה בגרמניה, אחד האורחים היו מתבדרים מ"יהודי" שהוא גרמני מחופש עם אף וכו'- זה לא היה מבדר אותי והייתי קוראת לזה גזענות. בארה"ב בתקופה בה שחורים היו מודרים, היו לבנים שנהגו להתחפש לשחורים ולחקותם על מנת להתבדר. קצת דודו טופז מהצ'חצ'חים, לא? לא חרבתי את השמחה, אבל מאז זה ממש תקוע לי בגרון.האם חוש ההומור הלקוי שלי ורגישות יתר או טעם לפגם?
|
תוכן ההודעה:
|