פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

7/2/2009 21:39 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: נועם, אביו של דורון, צלצל אלי וביקש: סבלנות. דורון הוא ילד בן אחת עשרה. מטופל ומטופח, אבל לוקה בפיגור שכלי די קשה, אינו מדבר, סובל מרגישות לרעשים,בעל יכולת מוטורית של בן שנתיים וזקוק לבדיקת שיניו. בנוסף, המשפחה עלתה לא מזמן ארצה, והשליטה בעברית אינה פשוטה. במרפאה, המתמחה בטיפול בילדים כאלה, הרביץ דורון כזו השתוללות, שהמשפחה נשארה אובדת עיצות. הריהרי לא מרדימים ילד, רק כדי להביט אם בכלל יש צורך בטיפול, ודורון סרב בתוקף רב אפילו להתקרב אל הכיסא הדנטאלי. אבא סיפר, שבארץ מולדתו של דורון, הדגימו את תהליך בדיקת השיניים, עליו. זה פחות או יותר שיכנע את דורון לשתף פעולה. הבטחתי שאנסה. דורון ואבא הגיעו למרפאה. דורון נשא בגאוה את צילומי הרנטגן הקודמים. אלה שנעשו בחו"ל, שם גם (אלוהים יודע איך) עקרו לו מספר שיני חלב, על מנת לעודד בקיעה של קבועות. דורון מאד התעניין בפרטיו האישיים, אותם הקלדתי. הראה שוב ושוב את צילומיו, וקיווה ללכת הביתה. אבא נשכב על כסאי. קראתי לדורון להתיישב על כיסא הסייעת, ושנינו "בדקנו" בעזרת מראה, את שיניו של אבא. נסיון להפעיל סקשן, זכה להרתעות מהירה לכיוון הדלת. דורון גדול ממני פיסית. אבא קם, וניסה לשדל את דורון להתיישב על הכיסא. דורון נענע את ראשו ובעזרת היד סימן: "לא!" ברור מאד.פתאום אבא עלה על רעיון! הוא הודיע לדורון, כי ידבר בטלפון עם אחותו, תוך כדי בדיקה (האחות בת שנה). דורון שמח, התיישב בהתלהבות על הכיסא, ולא הסכמתי לתת את הטלפון בידיו, עד ששכב ממש על הכיסא. כאן התחילה הצרה. אבא ראה כי טוב, והחליט להתחיל לנהל שיחות עיסקיות. אם כבר הטלפון שלוף, ודורון על הכיסא, הרי אין בעיה... אבל היתה בעיה, ואפילו קשה. אני לא יודעת את שפת אימו של דורון. אינני יודעת מה הוא מעדיף, ואיך לפתות אותו לשתף פעולה. אינני מכירה את הילד כלל. מה שמאד מסובך עם ילדים רבים, מסובך הרבה יותר עם ילד כזה, גם בלא פיגור. בלי שפה, עם זכרונות קשים מעקירות, רגישות לרעש, ונסיון שצלח לא לקבל טיפול, תוך השתוללות רצינית. יולי ליטפה את דורון מצד אחד. אני הבטתי בכל שיניו (הבריאות להפליא) מן הצד השני. מראה בידי האחת, וידי השניה מלטפת את ידו. שירגיש נעים. אבא מנהל שיחות נרגשות עם לקוחות. צריך לצלם את השיניים. אנחנו מקרבות את המצלמה, ודורון קופץ מהכיסא. מפחיד. שוב צריך לשכנע להתיישב חזרה על הכיסא ודורון (איזה מזל) מתרצה. פעמיים נוספות, קפץ דורון מהכיסא, כי סרב לסינור העופרת. כבר שקלתי לצלם ללא סינור, אך אבא הסיט לרגע את הטלפון, והניח בתקיפות את הסינור על הילד. הגיע החלק המסובך באמת. איך מכניסים לפה (בטענה שזה לא סתם תמונה, זו תמונה מישראל!) את הפילם? להכניס את הפילם הצלחתי, אבל איך מסבירים לסגור את הפה (לא נח) ולא לזוז? ניסיתי פעם-פעמיים, עד שירד האסימון: אבא בטלפון. עסקים זה נורא חשוב, אבל להחזיק את הפילם בפה של הילד הזה, יותר דחוף עכשיו. הודעתי לאבא שעכשיו אין ביזנס (טיפשה שכמותי, למה רק עכשיו?), והוא התגייס למשימת הצילום, שעברה במהירות רבה. הצילומים אפילו הצליחו, והכי טוב: דורון לא נזקק לטיפול. את הביקור אני מסכמת במשפט: "עסקים כרגיל". תוכן ההודעה: תגובות נוספות 8/2/2009  8:58 את פשוט נשמה - maia 8/2/2009  13:10 מרתק! - אלמה 8/2/2009  14:15 תודה רבה. (ל"ת) - תיתי רופאת שיניים 8/2/2009  22:43 תיתי, הסיפורים שלך תמיד מרגשים וגורמים לי לחשוב כמה טוב שיש מי שמוכן ויודע איך להגיע אל ילדים גם כשהתנאים ממש לא פשוטים. (ל"ת) - תנירוני 8/2/2009  22:52 תיתי, אני רוצה להודות לך על השיעור בפיסול בבלונים שרוני ואני קיבלנו ממך. - תנירוני 9/2/2009  8:45 בכיף. אני שמחה שהצליח לכן (ל"ת) - תיתי רופאת שיניים

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש