פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/2/2009 20:18 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: ילון בן התשע נכנס למרפאה בשקט. אחריו צעדה בחשש אמא. ילון הוא פציאנט ותיק. אמא זכרה היטב, כמה מלחמות היו לפני שנים, כשהגיע למרפאה לראשונה. אני כבר מזמן שכחתי. ילד גדול ויפה, מגיש לי מכתב הפניה מן האורטודנט. בקשה לעקור שתי שיני חלב. מתח באויר. ילון נשכב על הכיסא. אני מצלמת ורואה שיניים כמעט ללא שורש. עומדות לנשור מעצמן, אך מעכבות את המשך הטיפול האורטודנטי וזקוקות ל"עזרה" ממני. הבטחתי, שהעקירה הזו היא עניין של מה בכך. אמא הביטה בי בפקפוק, ויצאה לשבת בחוץ. אני שמחתי על כך מאד. להתעסק עם שיניים ותוך כדי זה לטפל באמא מתעלפת, זה תענוג קטן מאד! ניסיתי את העסק פעם, ולא מתחשק לי לחזור על התענוג. הבטחתי לילון, שאסביר כל מה שאני עושה. ילון לא התלהב מהעסקה. לא ממש רצה לקבל פרטים בשידור חי מפיו. הסברתי שאאלחש את שתי שיני החלב, אבל לא אדקור (מה שנכון! החומר יוזרק בין השן לחניכיים, ללא דקירה). ילון הביט במזרק בזועה, אם כי גודל המחט (קטנטונת) לא נראה לו מאיים. הוא עצם את העיניים חזק חזק ואחז בידית בשיא הכוח. המלצתי לילון להחזיק בידה של יולי היפה. הידית המעפנה קרצה לו יותר! האיחלוש תם, וילון התישב לשטוף את הפה. ציין באזני שהטעם גועלי אבל העסק ממש לא נורא.(גילה שבאמת אפשר לאלחש עם מזרק ובלי לדקור) חזר לשכב, והפעם חשש אפילו יותר. שוב הציעה לו יולי את ידה הענוגה, ושוב הועדפה הידית על פניה. השיניים נעקרו בקלות ובמהירות רבה, ואמא נקראה לדגל, המומה מהזמן הקצר (לא האמינה לי). ילון קם ודרש להתקשר לאבא, לספר שעבר בשלום ובגבורה. יצא זקוף וגאה מהמרפאה, ואמא, הרבה פחות חוששת, אחריו. תוכן ההודעה: תגובות נוספות עד כה נענו 0 תגובות

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש