נירה בת השש, הגיעה למרפאה, מלווה באחות הגדולה. אמא לא יכלה לבוא, אבל סיפרה לי בטלפון, שנירה השתוללה כל כך בזמן טיפול במרפאה אחרת, עד כי הרופא הפסיק את הטיפול באמצע, ושלח הביתה עם סתימה זמנית. אמא הדואגת שאלה, אם לדעתי אצליח לטפל בנירה. אני דאגתי יותר למצב השיניים. להמשיך טיפול שהותחל ע"י רופא אחר, זה לחפש צרות. בשן אחת, נראה משהו קצת מוזר. קולגה שלי הסכים איתי לחשש מלגעת בשן זו, אבל צריך לעזור לנירה.
בדיקת השיניים והצילום, עברו די בשקט. אזהרתי, כי צילום השיניים התחתונות (אלה שהותחל בהן טיפול) ילחץ קצת, גרם לנירה להתחיל לבכות (לפני שהונח הפילם בפיה). לא נורא.
בעליזות, הצעתי לאחות הגדולה המלווה, לא להשאיר את תיקה בחדר ללא השגחה, בטענה, ששרה הסייעת נוהגת לחטט בתיקים עזובים ולחפש בהם צוכריות מנטה (כך במקור). האחות, שעדיין לא עמדה על רוח העליצות שנחה עלינו, התחילה להתנצל, והודיעה, שבתיקה יש רק מסטיקים. שרה הסייעת הודיעה, שמכוון שכל המתח ממציאת ה"צוכריות" נעלם, היא מסרבת בתוקף הן לחיטוט המסורתי והן למסטיק! (יעני ספויילר)
נירה שכבה בשקט והחלה לצרוח מיד כשהתחלתי תכלעס בטיפול. צרחות נוראיות! נמאס לי לשמוע אותן, מה גם שככה אי אפשר לפטפט בנחת. דרשתי במפגיע שלא תצרח ונתתי בידה מראה. שתביט ותבדוק, שאני רק מוציאה את הסתימה הזמנית. לא נוגעת בשן בכלל.
הבטחתי לנירה, שגם אם תצרח, אני אסיים את הטיפול, אבל אם תצעק, אני אישית, לא אכין לה בלון מדליק.
נירה השתתקה, ושכבה בעודה צופה במראה. שרה ואני, ראשינו מלא קש וגבבה, התחלנו לדבר שטויות. אוי! כמה שטויות! על "ממצאים" מתיקי אלה ששרה מחטטת בהם בסתר, בייחוד שגילתה שזה בכלל התיק שלה, על מה שנעשה עם מסטיקים בכלל, ובמסטיקי האחות הגדולה בפרט. שתי האחיות נותרו פעורות פה. אחת בלית ברירה ועוד עם סכר גומי, והשניה, סתם, על הכיסא הקרוב.
כך הסתיים טיפול שורש אחד, קיטוע מוך בשן שניה (שם היתה נקודה אחת כואבת, ונירה פרצה שוב בצרחות המסורתיות, אבל רק לדקה. יש פעולה שמרגישים, גם כשיש אילחוש טוב.
הטיפול הסתיים. נירה קמה לבחור מתנה, ואמא צלצלה שוב, מודאגת מאד. שוב ביקשה לדבר איתי, והפעם סרבתי. טענתי, שאני לא יכולה לספר לה איך הלך. היא צריכה לשאול את פי בנותיה. אמא ניסתה שוב, שאלה אם נירה בכתה במשך כל הטיפול, או נרגעה כבר, ואני רק הסכמתי לספר, שראשה של ילדתה, מולא בקפידה בשטויות לאין שיעור.
העברתי את הטלפון לפציאנטית שלי ולאחותה. שרה ואני הסכמנו,ששטויות יש לנו בלי הגבלה. גם זו צורה של עושר!
|
תוכן ההודעה:
|
