ישור שיניים, אורטודנטיה, היא עסק משובח. קוביה פה, גומיה שם, ופנים אחרות ניבטות במראה. שן כלואה משוחררת לחופשי, שן משתרבבת מתייצבת בשורה. פרצוף עקום הופך לכליל המעלות. קסמים עושים האורטודנטים. אבל לא רק.
שמעון בן השלוש עשרה הוא אחיהם של כמה מן הפציאנטים הותיקים והמתמידים שלי. על כמה מהם, אפילו סיפרתי כאן מידי פעם. את שמעון, הבוגר יותר והמאד לא חובב טיפולי שיניים, לא זכיתי לפגוש, אבל לאימו כבר זכיתי לתקן צמיד במסגרת "טיפול" במרפאה.
שמחתי לבואו של שמעון, שמתהדר כבר שנה וחצי בריבועי ריבועים, הדבוקים אלי שיניו, להביאן אל דרך הישר. אמא הביאה אותו נדהמת. ניב (קבוע כמובן) התקלף משכבת האמייל שלו ככה פתאום, וחום התגלה מתחת. שמעון גם טוען שכואב לו מאד בשיניים העליונות. כנראה בשל הטיפול האורטודנטי. ככה טען הרופא.
שמעון התיישב בחוסר נחת ופתח את פיו. אני עצרתי את נשימתי. המיכשור המודבק באמת מקשה מאד על שמירת הניקיון , אבל כאן היה מצב פשוט נורא! כל שן ושן נגועה בעששת ברמה כזו או אחרת. הכאב נבע משן (קבועה, אלא מה?) שתזדקק לטיפול שורש. השיניים הקידמיות מחוררות לעומק. העיקר שהכל ישר. טיפ-טופ ישר. ורקוב.
לא ידעתי במה להתחיל קודם. וניגשתי לשן הכואבת, לנקות ולבדוק אם אפשר למנוע טיפול שורש. בכל זאת, ילד כה צעיר! נראה לי שלא. שמעון מקבל כל טיפול בצורה קשה. לא ניתן להשתמש בסכר גומי (המיכשור הדבוק). לא ניתן לטפל בצורה סבירה, בינות לקוביות ולחוט המתוח. בכל זאת, אני משתדלת לכבות שריפות.
הילד הגיע לביקורות אצל האורטודנט שוב ושוב במשך שנה וחצי, ומילה לא נאמרה על חוסר הצחצוח. מצווה גדולה היה עושה אותו רופא, אם היה מסיר את מכשיריו ומשלח את הילד, עם שיניים עקומות, אבל פחות רקובות.
אפילו תכנית טיפול כהלכתה, קשה לי לעשות. כי חלק מהשיניים מכוסות בטבעות, ואני לא רוצה לחשוב מה מסתתר מתחתן. אמא בוכה. אני כועסת מאד. שמעון מתעצבן על כך שהוא צריך להגיע אלי כל כך הרבה פעמים.
שמעון חוזר שבוע אחרי שבוע. אני מטפלת בשן אחרי שן. בקושי רב ומאמץ ניכר, ככה בינות למכשירים. והצחצוח? שמעון עדיין מחפף. עצבים.
|
תוכן ההודעה:
|
