|
5/2/2002 21:46
|
אמא של איתי
|
מאת:
|
אמא לבד( ארוך ביותר)
|
כותרת:
|
שלום לכולן!
אתן לא מכירות אותי אבל אני עוקבת אחרי כל אחת מיכן וקוראת את ההתלבטויות ,התשובות וכמובן את סיפורי הלידה המרגשים של כולכן.
אני אמא לאיתי בן ה- 11 חודשים ומאושרת באימהות שלי,זורמת מאוד ונהנית מהזכות להיות אמא של נסיך כזה.
הייתי רוצה לשתף אתכן בתקופה קשה שעוברת עליי בתחום הזוגי .אומנם יכול להיות שזה לא ממש הפורום ,מדובר בפורום שמח ואצלי לא ממש.
ובמה מדובר בעצם?
איתי נעשה ונולד מתוך אהבה גדולה שצמחה לה 5 שנים מתוכם 3 שנים נשואים.
אך אני מגדלת אותו לבד מאז שהוא בן חמישה חודשים משום שבן זוגי החליט מתוך מקום של מצוקה אישית -נפשית שלו (שלא קשורה אליי בכלל) שהוא חייב לברוח. לא מצא את עצמו בעבודה קבועה (איש מחשבים במקצועו) ,העדיף מסיבות שאורכות כל הלילה (ותבינו לבד).ואת החברים "המוצלחים" שלו כמובן שהאירו לו את הדרך החוצה. ומאז שהייתי בחודש החמישי להריוני, הבנתי שמפה אין לאן להמשיך אבל היות והבטן תפחה לא היה לי לאן לברוח והעדפתי להישאר ולראות אולי המציאות תשתנה עם הולדת איתי. ומתברר שלא.
והנה פתאום אני מתמודדת לבד עם הכל, היום הראשון במשפחתון, שן ראשונה,לילות טרופים של חום- הקאות , ריצה בבוקר לרופא וכמובן להמשיך בשיגרה של לקום לעבודה בבוקר ולתפקד כאילו כלום.
וזה קשה והורג, הכי כואב לי זה כאשר אני רואה את קבלות הפנים שהילד עושה לו- מחבק אותו, מוריד לו את משקפי השמש ,מנשק- כאילו אומר לו : אבא, אני פה ואני אוהב, אולי תישאר? ואחרי כל סגירת דלת שלו אני מתפרקת,הדמעות זולגות ,מחבקת את המלאך שלי ומבטיחה לו שאעשה את הכל בשבילו ושאני מצטערת שלא בחרתי בשבילו אבא אמיתי שיוכל לגשת אליו בכל רגע שירצה .
אני שואלת את עצמי, איפה טעיתי? ואין לי תשובות. משום שאני יודעת שאין קשר אליי בכלל, שזו לא אני, שזו בעיה שלו עם עצמו והוא עדין לא פתר אותה.
אבל איך לא ראיתי את זה קודם?
מעציב אותי שלא נהניתי מתחילת האימהות שלי,שבמקום לעסוק בדברים שאתן עוסקות, אני מוטרדת ממזונות, משפטים וכל הדברים הלא נעימים שאני מחוייבת לעשות.
אומרים שהזמן הוא המרפא האמיתי ואני מאמינה בזה רק שקשה לי מאוד בעיקר שהחגים בפתח ואני נמצאת בסרט אחר , אומנם עם משפחה תומכת אבל זה לא מספיק לי אותו.איפה המשולש שחלמתי עליו מאז שאני בת 16?
למזלי הילד עדין קטן והא נולד לתוך המציאות הזאת ואני יודעת שילדים להורים גרושים מחושלים יותר ולומדים לחיות עם המציאות לפעמים יותר טוב מאיתנו.
אבל מה איתי?
אומרים לי :את יפה ,צעירה.מה חסר לך? תמצאי בקלות.
והם לא מבינים שאשה גרושה עם ילד לא מהווה אטרקציה, יש הרבה יפות, חכמות ואני מלווה בילד מקסים שלא אתן לאף אחד לפגוע בו או שירגיש שהוא לא רצוי כי הוא מס' אחד בחיי ועל הטעות שלי בבחירת פרטנר בחיי הוא לא צריך לספוג.
מה בעצם אני רוצה מיכן? נפלתי עליכן מכיוון לא ברור עם בעיה שלא קשורה אליכן.אבל בכל זאת אם יש בנות שיכולות לשתף אותי בסיומות שונות של סיפורים מהסוג הזה או סתם מילת עידוד לא תזיק...
הוא אבא נהדר,אוהב ועדין שלוקח אחריות על הגידול שלו (פעמייים בשבוע וכל שבת שניה) ,
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
