אני אמא שמנה, אך יפה ומלאת חן. חיה כמעט בשלום עם מה שיש. אני סובלת מעודף משקל ומחוסר שליטה עצמית. יורדת חופשי על חפיסות שוקולד ובמבה לבד ומהר. (ביתי רואה חלק מהחוסר שליטה) אני לא עושה דיאטה מתיאשת מראש. נופלת במתוקים. אוכלת אוכל בריא בדר"כ. יש לי ילדה בת 7 מאוד חכמה, יפה, גבוהה. אני מחמיאה לה בלי סוף, כמה שהיא יפה וחתיכה ובתגובה היא עונה: "אני יפה אך את מכוערת" "את שמנה" "למה לא התאפרת היום" "בסוף תהיה כמו המלך שמנדריק שלא נכנס בדלת". מעליבה מאוד. רוב הזמן אני לא עונה לה שתחשוב שלא מזיז לי ולפעמים אני אומרת לה "אז מה, נכון, אני שמנה". החיצוניות שלי מאוד מפריעה לה ופוגעת בי. אביה אוהב נשים שופעות אין לו בעיה עם הנושא.
ביתי לא שלמה גם עם המראה שלה, ילדה בריאה, לא מהרזות מאוד אך בהחלט לא שמנה, נראה לי שהנושא מעסיק אותה ומטריד אותה. לפעמים נדמה לי שגם היא סובלת מחוסר שליטה. איך מטפלים? מה אומרים?
אשמח לתובנות.
|
תוכן ההודעה:
|