פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

8/1/2011 20:57 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: שולי הגיעה בפעם הראשונה עם שני ילדיה ירון בן השש ועילי בן הארבע לבדיקה. היא נכנסה לחדרי מוטרדת מאד, ועיניה אדומות. משהו לא בסדר, אבל אינני מכירה אותה. היא אינה מכירה אותי. לא חשתי בנח לשאול מה קרה. הזמנתי "מתנדב" לעלות על הכיסא. ירון, הגדול, הסכים להיות הראשון, אך סרב לשתף פעולה באופן מוחלט. לא לפתוח פה. לא להצטלם. שום דבר. הכל תוך בכי והשתוללות. עילי ישב בחדר, ולחרדתי צפה ו"קיבל שיעור" באיך לא לקבל טיפול. אמא סרבה לצאת מהחדר, ואף כעסה עלי על כך שגרמתי לירון לבכות. הרמתי ידיים. מה אפשר לעשות. שילחתי את ירון לדרכו, והזמנתי את עילי, הצעיר באחים, לטפס על הכיסא. לא האמנתי שאזכה לשיתוף פעולה כלשהו, אחר ההדגמה המדוייקת שקיבל, מה גם שאמא נראתה כאילו הולכת לאכול אותי. כנראה הסיטואציה הזו היתה הקש שעמד לשבור את גב הגמל. עילי התיישב על הכיסא, פתח פה בצייתנות ואיפשר לי בשלוה ונחת לבדוק את שיניו. שלוה? נחת? קדחת! עילי באמת איפשר, אבל ירון לא! ברגע שעילי זכה לתשבחות ולתשומת לבי, ירון התחיל לדחוף אותי, לנסות להזיז אותי מאחיו. אמא ישבה דוממת. ניסיתי לשלח את ירון החוצה, לחדר ההמתנה, אך הוא סרב לעזוב את החדר בתוקף רב, ושולי סרבה לעזוב את עילי לבד בחדר. מבוי סתום. מעולם לא נתקלתי בסיטואציה משונה כזו. אני צריכה להתמודד עם אחיו של הפציאנט, כדי לבדוק שיניים. הכל מלווה בצרחות, נסיונות להפיל חפצים מן המגש שלי. צרחות של ירון. עילי שוכב שלו, הפוך מאחיו. עובר ניקוי שיניים והנחת פלואוריד, ואנה ההמומה, מושיטה לו מתנה. גמול על שיתוף הפעולה המצויין בתנאי קרב. ירון רואה מה הפסיד, ודורש לעלות על הכיסא. אני מסכימה, כנראה מתשישות. הוא מטפס על הכיסא, ומתחיל כל הסיפור מהתחלה. צרחות, השתוללות, בכי וגערות של אמא, על כך שהוא בוכה. נשבר לי! ביקשתי שירון יקום מן הכיסא וחסל. ירון דרש מתנה, כאחיו. בחיי, אף פעם לא חשתי חוסר רצון כזה לתת מתנה לילד. לא שיתף פעולה? לא נורא! אבל הפריע במזיד לטפל באחיו? אנה ואני חשנו יחד, שהפעם אי אפשר. לא מתאים. מבינה שיש מערכת יחסים מורכבת בין שני האחים ואחד תפס את מקום המשתולל, לכן השני החליט להיות ייחודי ולתפוס את מקום המלאך. אבל ההשתוללות של ירון, הטנטרום, הבעיטות בקירות, וצרחות האיימים שהוא דורש מתנה, פשוט שברו את פתיל הסבלנות הדי עבה, של שתינו. אמא שילמה כועסת וגררה בקושי רב את ירון החוצה. לפעמים אי אפשר לנצח. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 9/1/2011  9:30 לפעמים באמת אי אפשר. מסכנים שניהם. (ל"ת) - ניה 9/1/2011  15:43 כשאמא לא מציבה גבולות ולהפך מעודדת חוסר גבולות נותר רק לשמוח שזה לא הילד שלך ושאת לא צריכה לבלות איתו כל יום. (ל"ת) - איזה אנשים 9/1/2011  18:22 אני חושבת שהיה לאמא יום רע במיוחד ולא היה לה כח לסיטואציה. - תיתי רופאת שיניים 9/1/2011  19:54 בואי דרומה לשיעור אצל עמיתתך - אורחת פורחת כבר לא בתפוצות 9/1/2011  20:46 ומי סיפר לה את הסיפור? היא צודקת ב-100% (ל"ת) - תיתי רופאת שיניים

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש