הבן שלי בן שנתיים ושבעה חודשים. מתחילת השנה נמצא בגן פרטי שאהב ללכת אליו. כ- 3 חודשים היה בגן עד הצהרים והמטפלת של הקטנה היתה אוספת אותו, מביאה אותו הביתה לישון. התברר לנו שהיא לא מקדישה לו תשומת לב מספיקה, זאת לאחר שראינו סימנים ממנו. מצלמות שהצבנו אימתו את הדברים ואכן החלטנו להשאירו לישון בגן. הוא ישן בגן כבר חודש וחצי, ללא שום בעיות, אפילו שמח וביקש להצטרף לישון עם החברים. בשבועיים האחרונים לא רוצה ללכת לגן, הפרדות קשות לו, לא אוכל בבוקר שם, בוכה ארוכות, וגם לא ישן בצהריים שם. למען התמונה השלמה אציין שבתחילת החודש עזבה הגננת, שלא ברור לי כמה היה קשור אליה. המנהלת של הגן שהיא חלק מהצוות, בחורה מאוד דומיננטית, אותה מאוד אהב, כאמור עד לפני כשבוע. מאז כשמדברת איתו על הגן, שפת הגוף שלו לא מבשרת טובות, מפנה את גבו, אומר "כלום" כששואלים על החברים, לא מספר כמעט דבר אלא שבוכה בגן. יחד עם כל זאת, יודגש שהבן שלי יודע איתנו לפחות לסחוט ולדרוש, על אף שאנחנו יודעים להתעקש איתו והוא לומד שבבכי ונדנודים לא ישיג מאיתנו דברים. אני כותבת את זה כדי להמחיש את הבלבול בו אנחנו נמצאים: מצד אחד מרגישים שמשהו עובר עליו (לא רוצים לפתור את עצמינו בכל שאלו מאפייני הגיל), מצד שני כשרוצה (או לא רוצה, במקרה הזה) יודע מה לעשות לשם כך. הוא ילד קפדן ובעל שליטה בכל הקשור לפיפי (גמול), בגן, כנראה מפקשקש בעיקר כי ספון בתוך הבכי ולא מתפנה ללכת לשירותים (גרסת הגן). הבוקר השתין על הכסא באוטו, מחאה או מצוקה ? האם באמת אלו מאפייני הגיל או משבר ספציפי ? האם קרה לו משהו בגן ? איך יודעים ? האם להתמיד בניסיונות ההסתגלות או לשקול להעביר גן ? אשמח לשמוע אתכן ..
|
תוכן ההודעה:
|
