הבת שלי בגן חובה. שנה שניה בגן עם אותם הילדים, אבל צוות חדש שהתחלף השנה. מודה ומתוודה שמהרגע הראשון לא התפעלתי מהגננת, וזה בלשון המעטה. נראתה לי קרה מאוד, דידקטית מדי ובעיקר נוקשה. הבת שלי מאוד התרגשה מכך שיש לה גננת חדשה ומאוד ציפתה למפגשים איתה, ואני מצידי מאוד פירגנתי לגננת באוזני הילדה. אלא שההתלהבות הלכה ודעכה ובשבועיים האחרונים הגענו למצב של בכי כל בוקר כי היא לא רוצה ללכת לגן. לשאלתי, הסבירה שהגננת כל הזמן כועסת וצועקת, ולא נעים להיות שם. מהסתכלות מהצד על התנהלות הגננת, זה לא ממש מפתיע אותי (וגם שמעתי זאת מהורים אחרים). השאלה מה אני עושה עם זה. אני כמובן לא שוללת את האפשרות שגם לילדה שלי יש חלק במערכת היחסים שהתפתחה ביניהן. היא באמת ילדה מתוקה וחכמה מאוד, אבל בהחלט אחת שבודקת גבולות, על כל המשתמע מכך.
נסיונות קודמים להשמיע באוזני הגננת הסתייגויות שונות בעניין הגן (בשיא העדינות, בחיי...), נתקלו בחומה בצורה של התנגדות וחוסר רצון לקבל שום ביקורת מכל סוג שהוא. ושוב, זה גם היה נסיונם של הורים אחרים. מצד שני, הבת שלי סובלת, חוששת ממנה, וכל בוקר הפך לסאגה של בכי. מה אומרים לגננת במקרה כזה? מצד אחד, לא רוצה להישמע ביקורתית מדי (על אף שבא לי לחנוק אותה...), מצד שני גם לא נראה לי נכון לשתוק ולעבור על כך לסדר היום.
אשמח לשמוע את דעתכן, ותודה לכל מי שהגיעה עד הלום.
|
תוכן ההודעה:
|