|
24/1/2011 10:29
|
אמא עצובה מאוד
|
מאת:
|
בן שלוש שאין לו חברים בגן. בא לי לבכות
|
כותרת:
|
הגדול שלנו בן רבע לשלוש רגיש דברן ואנרגטי, חברותי מאוד, מבקש הרבה להפגש עם חברים אחה"צ, ובד"כ מאוד אהוב על הילדים במסגרת (עברנו כבר כמה מכל מיני סיבות).
נכנס לגן חדש לפני חודש. קליטה יחסית חלקה. הקבוצה די הטרוגנית ובגיל שלו יש רק עוד חמישה ילדים. ארבעה מהם מכירים מקודם וכנראה קשה לחדור לקבוצה שלהם. במסגרות קודמות תוך יומיים היה כבר מספר לי עם מי הוא שיחק ומי החברים שלו ועכשיו אני לא שומעת שום דבר כזה
והיום בבוקר היה משהו אולי קטן וטפשי אבל עלו לי דמעות בעיניים
עמדנו בכניסה לגן וראינו את אחד הילדים מהקבוצה הזו מתקרב.
הוא קלט אותו מתקרב ואמר לי - הנה X
שאלתי - נכון הוא חבר שלך?
תשובה: לא הוא לא חבר שלי
אני: ואתה רוצה להיות חבר שלו?
תשובה: לא
אני: ושל מי אתה חבר?
תשובה: אני חבר רק של אבא ושל אמא ושל א' (אחיו התינוק.)
זה כל כך שונה ממה ששמעתי ממנו במקומות אחרים ונהיה לי עצוב :( אני בטוחה שאני מגזימה אבל עדיין מנקרת לי המחשבה כמה להתייחס ברצינות למה שהוא אומר, אני רואה גם בבוקר שאף ילד לא מקבל את פניו בשמחה והוא לא שמח לקראת אף ילד שם (לעומת זאת מאוד שמח לקראת הגננת הנפלאה), זה כ"כ שונה ממה שהכרנו ונכון שזה עוד קליטה אבל הוא ילד שמתחבר בצ'יק ופתאום זה...
אשמח לתובנות.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
