השבוע היה הקונצרט המשפחתי השני שלנו. 3תיתי
באנו כבר "משופשפים". אנחנו שועלי קונצרטים ותיקים כל כך. הגענו שעתיים לפני הקונצרט,כדי שהמורה ב. יעבור עם הילדה על המנגינות. את חלקן הוא צריך ללוות וצריך להזכר.
הילדה הכינה קטעי קישור בעצמה והתעצבנה מאד. איך מעז המורה לדרוש ממנה אבסורד כמו מנגינת פלמנקו קשה?! הרי צריך להתאמץ לשם כך. שומו שמיים והאזיני ארץ!
היא נגנה את ה"סולירס" כאחוזת תזזית, והמורה הבטיח לה לשרוף את התוים על קברו של המחבר, בתום הקונצרט. זה לא הרגיע את הנגנית העצבנית, והיא עדיין לא התחילה את גיל ההתבגרות.
התאמנו גם על מנגינה חסידית, שאיליה, מורי הנערץ, עיבד לדודוק וב. עיבד ליווי לשלוש גיטרות. איליה לא יכול להגיע היום, ואני חשתי עזובה. כמצוות איליה, הקלטנו את החזרה וגם את ההופעה, כדי שיוכל לקטול אותי כמו שצריך.
הילדה התחילה לרעוד מקור, והושבה אחר כבוד ליד תנור ספיראלה, לנגן לאט לאט את הסולירס האכזרי ולסבול בפינה בחושך. כך ישבנו בכיתה מבודדת, בעוד ב. מעביר שיעור נוסף לתלמידה אחרת.
שש וחצי. כולנו נאספים בכיתת לימוד. כולנו? שלושה תלמידים מן המניין אצל ב., בעלי, שגם הוא תלמיד, אבל בעקרון לא מצטרף אף פעם למניין, והורים.
את הקונצרט מתחיל הפעם אסף. בחור חמד בכיתה י'. מנגן שלוש מנגינות קלסיות יפות. באחרונה, מצטרף גם המורה כקול שני. התנור כובה לבקשת האמן (אסף). שיר ואנוכי רועדות מקור. הדודוק בידי, רועד גם הוא. אחריו רועי. בחור בי"א. מנגן פנטזיה. שיר שאת הקצב שלו קובע הנגן על פי הרגשתו ומצב רוחו. רועי נתבקש לנגן את הפנטזיה פעמיים. איש בקהל לא סרב לשמוע שוב. מנגן יפה!
ואחריהם, זקנת השבט: ילדתי בת ה-10. פוצחת בשיר "אהבתיה" (ששר שלמה ארצי). ב. מצטרף ללוות, בתפקיד סינגולדה. אחר כך חוזרים לקלאסי. שני ריקודי מלחים איריים, גם הם דואט ע המורה. עובד קשה היום, ב. הגיע תור הסולירס המפחיד. ב. מסביר כי מדובר בנעימה שהילדה נהנתה ממנה בכל רגע (נהנתה, כמו לשבת על נעץ. מנגינה קשה מאד!). הילדה נושאת אליו עיניים מופתעות משהו, אבל מנגנת. יש לה ברירה? מכובד. הפעם המורה לא יצליף בה בשוט!
הילדה מודיעה, שתשיר (ותנגן) את "יסמין" של "הפיל הכחול". ב. מתיישב בנחת בצד, עד שנקרא לסדר. שכח שצוווה ללוות קצת גם בשיר זה. להוסיף תבלין. תבלין בלבד.
מגיע הקטע המלחיץ עבורי: מנגינה חסידית. דודוק הולך טוב עם מנגינות חסידיות. כולנו נדהמים לגמרי, שכולם מכוונים במדוייק, כולל הדודוק. דבר נדיר מאין כמוהו. בידיים רועדות (גם מקור) ניגנתי עם השלישיה המצויינת. איליה לא היה, ואני חששתי מאד לשמוע את ההקלטה. אחרי שאזרתי אומץ, התברר שדי בסדר. אפילו קיבלתי מחמאות!
הילדה מסיימת ב"אהבת נעורי". כמעט עשרים דקות של נגינה רצופה. לא פשוט, מה גם שהתשדלה לתרגם את קטעי הקישור לאנגלית, כי המורה שלה לאנגלית, ג'ון, הגיע להאזין. יצאנו מאד עייפים, כשג'ון מצליח לסחוט מהילדה הבטחה לכרטיס, כשתנגן בקיסריה... בקנה, "הופעה" שלה עם "שיר ערש" של אלתרמן, בשירה וגיטרה, בערב אלתרמן בבית הספר. איזה מזל ששם לא מחפשים דודוק!
|
תוכן ההודעה:
|
