3ילדים. קטנים. מאוד קשורה אליהם. מתייחסת אליהם נורא בכבוד והבנה. משתדלת להגיב בשיקול דעת.
בימים האלה, נורא קשה להם ולי. הם רבים המון, התינוק דורש המון תשומת לב. הסיטואציה המותחת מביאה לכעס בלתי נמנע. כמעט כל היום.
אני יודעת שתשומת לב - תרגיע. אבל אני לא מצליחה להתפנות לכך. הם לא מצליחים להעסיק את עצמם לבד כבר, מנסה להציע להם - והם לא רוצים. יושבים לידי ובוהים בתקרה, או רבים אחד עם השני.
אני מתוסכלת. יותר מהמצב - מההדרדרות שלו עד סוף היום. בגלל המצב רוח - לא בא לי להביא עוד חברים. הבעל חוזר בדיוק בימים אלה- מאוחר מאוד. הביביסיטרית בדיוק לא זמינה.
ואז אני שמה לב שאין ממש חברים קרובים לידי. לא. אני לא בדיכאון, אבל לא יודעת איך לעבור את זה בקלות להם ולי עד שיעבור זעם...
|
תוכן ההודעה:
|
