אוף, איך שכואב לי... המשפט הזה נכנס לי כמו סכין ללב. הקטנה שלי בגן חובה. דווקא התחילה את השנה מאוד חזקה חברתית. המון חברות חדשות, המון אינטראקציה אחה"צ. בהתחלה היו לה קטעים של שתלטנות או כל מיני מידורים למיניהן (כדוגמת "זאת יכולה לשחק איתנו וזאת לא"). היו לנו הרבה שיחות סביב זה, גם איתה וגם עם הגננת, ולהתרשמותי (ועפ"י דיווחי הגננת) זה מאוד השתנה. יכול להיות שהילדים זוכרים לה את הקטעים האלו? היום היא מאוד משתדלת, אבל כל הזמן מדווחת על דחייה. יש לה חברה אחת טובה, אבל כמה אפשר להיפגש עם אותה החברה? בסוף נמאס לשתיהן. פרט אליה היא ממש לא נפגשת אחה"צ עם אף אחד.
אני כל כך עצובה בשבילה. איך אפשר לעזור לה?
|
תוכן ההודעה:
|