המפגשים אחרי הצהריים עם חברים הפכו להיות סיוט מתמשך!!!! לי אני מתכוונת. שני ילדים 6 וחצי ו 3וחצי. כל הקומבינציות יוצא עקום. חבר אצל הגדול והקטן בלי חבר - הם כל הזמן מציקים לו והוא משתרך אחריהם. חבר אצל שניהם - בלגן רצוף, החבר לפעמים מתעניין בחברה של הגדולים והקטן מתעצבן או ההפך, הגדולים באים כל הזמן לבדוק מה עם הקטנים. אין רגע של נחת. לגבי הקטן, יש לו 2 חברות טובות שכשהן באות זה בטוח וזורם נהדר אבל אם הוא מבקש לראות חברים אחרים (וגם בעידודי) אני רוצה שייפגש עם עוד ילדים וברוב המקרים זה ממש לא הולך. מציקים אחד לשני, רוצים דברים הפוכים, רוב הזמן אחד מהם בוכה או לא מרוצה. בשבילי זה אחה"צ של גיהנום. מצד שני לא רוצה להמנע ממפגשים שחשובים לילדים רק כי אני מתענה. אני תוהה מה ה"נוסחה" הטובה ביותר לכולם. מה שבעיקר מפריע לי זה שאין זרימה והכל "תקוע". תודה!
|
תוכן ההודעה:
|
