13/7/2011 12:43
|
שלומית
|
מאת:
|
אני שלומית, ואני אמא חופרת (ובמקהלה: "אוהבים אותך שלומית")
|
כותרת:
|
שני ילדיי, מתבגרת וילדון בן 7, טוענים - ובצדק רב - עליי להודות - שאני חופרת. קשה לי להבהיר את הנקודה במשפט, אני חוזרת סחור סחור על מה שאני מבקשת או מבהירה - אפילו שהגיונית אני מבינה - שאם המסר לא עבר חד משמעית בפעם הראשונה - אין כבר סיכוי שהוא ייטמע - אני ממשיכה וממשיכה. חלק מזה נובע מהרצון בשליטה - אמרתי משהו - אני רוצה שהוא ייתבצע עכשיו, עד שהוא לא יתבצע - מבחינתי זהו שטח הפקר שאפשר לטחון בו את הנושא. החלק השני הוא הנסיון להסביר ביותר מילים, יותר משפטים את המובן מאליו. אני רואה מהילדים וגם מהאחיינים שלי - שעודף מילים אוטם אותם לתוכן הראשוני. ממש אשמח לטיפים - איך אתן מדברות עם הילדים, מגיעות איתם לכך שיעשו משהו שלא בראש שלהם כרגע לעשות - בלי להיות מלאות ודומות לאמהות שלנו :)
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|